בגדי וינטאג'

מלאכת יד

אי שם בשנות ה-80 בבית הספר היסודי "מעיין" ביבנה, נקבע יום אחד בשבוע כיום לימודים ארוך שכלל 3 חוגי העשרה בזה אחר זה בשעות הצהריים שלאחר סיום הלימודים. השיעור הראשון היה למרבה המבוכה שיעור "כלכלת בית" שבו אם זכרוני אינו מטעני (וייתכן שהוא מטעני...) נכחו רק בנות. השיעור השני לכתבה המלאה
טיפוח ידיים

אלוהי הפרטים הקטנים

ידוע הוא שאלוהים נמצאת בפרטים הקטנים וזו הסיבה שגם השמלה המעוצבת ביותר אינה יכולה לכפר על הזנחה (פושעת!) של הציפורניים, ומן העבר השני, מי שציפורניה מעוצבות לתפארת תראה נהדר גם בלבוש בסיסי עם תוספת של אודם אדום ותו לא.  רגע לפני שאני צוללת פנימה אל נבכי הפוסט גילוי לכתבה המלאה
בית ספר לאופנה

לחיות בסרט

אחרי הפוסט הקודם שהפעיל לתפארת את בלוטת הדמעות אני חשה צורך ורצון להעלות את המוראל וריכוזי האדרנלין עם איזו הפקת אופנה אסקפיסטית ומושקעת, ומה יותר אסקפיסטי מאשר מלון בוטיק מעוצב בתל אביב שעולה ללילה כמחצית העלות של הגן הפרטי של זבי החותם שלי אך מסב כמובן תוחלת אושר לכתבה המלאה
ציורי קיר

פסקול ילדות

בגיל 4 עזבנו את תל אביב (שכונת התקווה mind you. תודו שהפתעתי) ועברנו ליבנה. מאז חלפו 33 שנים ולמרות שבתור נשים ואמהות תאי הזכרון האפורים עמוסים עד אפס מקום ויותר, בשלל פרטים שנדרש מאיתנו לזכור, אני עדיין זוכרת את הלילה הראשון בבית כשעליתי בהתרגשות במדרגות לקומה השניה בבית הגדול לכתבה המלאה
אוכל טעים

כל השבוע לח

שבוע קשה עבר על כוחותינו. כאילו ש-200 המעלות ו-2000% הלחות לא מספיקים, חיסון גיל שנה השנוי במחלוקת שגור קיבל הביא איתו עוד קצת חום שסירב לרדת על אף השימוש בשלל התרופות. אחרי כמה ימים שכאלה, ירד החום ולשבריר שניה חשבנו שהאפיזודה הסתיימה אלא שמהר מאוד גילינו שמוקדם מידי לנשום לרווחה לכתבה המלאה
כובע וינטאג' עם נוצה

חרדת ביצוע

קצת פחות מארבע שנים חלפו מהרגע ששילחתי את הפוסט הראשון בבלוג ברחבי הרשת בחשש כבד. ייתכן שתופתעו לשמוע (ואם לדייק, לקרוא), אבל עד לפני כמה שנים אפילו פייסבוק לא היה לי. בשעה שההתלהבות מהרשת הצוקרברגית הייתה בשיאה, העדפתי אני להשאר באלמוניותי המנותקת, ולכן זה לא מפתיע (לפחות לא אותי) שאת לכתבה המלאה
רצפה מצוירת

ירושלים לכל המשפחה מבלי לוותר על הסטייל

אבא שלי ירושלמי במקור, אם כי למתבונן התמים מהצד הוא עשוי להראות תל אביבי אורבני למהדרין, אולם חדי העין יוכלו להבחין ברמזים מסגירים כמו סלידה בלתי מוסברת או הגיונית מחוף היום וקושי גנטי להתמודד עם אחוזי הלחות הגבוהים שבאוויר. כבר הרבה זמן שאני מפעילה עליו לחץ לא פיזי ולא מתון לכתבה המלאה
מניפה לבנה

על עבריינות, אופנה ותלתלים

כמו כל קומדיית פשע מוצלחת, התחילה גם שלנו מתכנית תמימה שהלכה והסתבכה ככל שנקפו הדקות. התכנית כללה צילומים לבגדים המשגעים שמעצבת הגר קדם תחת שם המותג Duetic ביחד עם הצלמת ורד פרקש שאיתה שיתפתי פעולה גם בפוסט הזה. אחרי סיעור מוחות יצירתי בנוגע ללוקיישן שבו יערכו הצילומים לכתבה המלאה
אני שוכב לי על הגב

דברים שלימדה אותי אימי

החודש נפטרה אימה של חברת ילדות אחרי 6 שנות חולי מייסרות ובכך הצטרפה חברה נוספת למועדון היתומות המפוקפק שלנו. בסוף ההלוויה שאלה אותי החברה אם היום כשאני נזכרת באמא אני זוכרת אותה חולה או בריאה. זה מייד החזיר אותי ליום האחרון של אמי לפני שנפטרה, כשהיא הסתכלה על אבא שלי במבט לכתבה המלאה
קטיף פרחים

הפוסט הלבן או איך ללבוש לבן ולהשאר בחיים

לקראת שבועות נצבעים כל חלונות הראווה בלבן ופרסומות של מוצרי חלב מושלכות אלינו מכל עבר וכולנו על סיפה של הרעלת לקטוז. שבועות הוא החג שבו כל מגזיני האופנה מתהדרים בהפקות לבנות לרגל החג וגם קהילת הבלוגריות מתהדרת אף היא במבלושים לבנים חגיגיים.  אולם השילוב של שלומויאליות לכתבה המלאה