איך לסכם חמישה חודשים בחמש פסקאות

החודש חזרתי לעבוד אחרי חמישה חודשי "עבודת לידה" וזה זמן מצוין לנער את עייפות החומר מהשגרה היומיומית, להפסיק לקטר לרגע על הלילות הארוכים מידי ולסכם את ה"חופשה" הכי מעייפת שיש.

אז ככה זה התחיל. אם נשים רגע בצד את 12 השעות שקדמו לרגע הקסום הזה שבהן ניבלתי את הפה בניבולים שלא היו מביישים גם את הראפר הגס ביותר, מדובר בסך הכל בהתחלה פסטורלית למדי.

התחלנו לאט לאט להכיר

ובינתיים הגענו עד פה

בתאום שחלות מופלא הצלחנו אני והדס לתאם את חופשת הלידה עם הבדל של 9 ימים. אלופות!

ועשינו כיף עם אבא (אבל לא מספיק כדי לשכנע אותו שכדאי לעשות עוד ילד…)

חופשת לידה היא הזדמנות מצוינת להשלים שעות זמן איכות עם חברה וותיקה שנזנחה עם השנים: הטלוויזיה! בגזרת הסדרות השלמתי סוף סוף חור קטן בהשכלה וצפיתי בכל העונות של הסדרה הומלנד, סיימתי לראות את האישה הטובה (עוד מישהי חושבת שהפרק האחרון שחותם את הסדרה המופתית הזאת היה ממש, אבל ממש גרוע?!), העונה החדשה והמצוינת של בית הקלפים, שתי עונות של "הרשימה השחורה" (כל מי שחולקת איתי את הקראש ארוך שנים על ג'יימס ספיידר עוד מהימים ששיחק את הטינאייג'ר העשיר והמפונק ב"יפה בורוד" שתרים עכשיו יד) ואת העונה הראשונה של הדרמה הישראלית המשובחת "שטיסל". אין ספק שרק שבשביל זה היה שווה להביא עוד ילד.

בילינו בתל אביב

מידי פעם, יצאתי גם לחגוג לבד (כי פרגון עצמי זה מדל"ת אמות של חופשת הלידה).

כל כך הרבה רגשות ומילים נוצרו בכל כך מעט זמן, ובכל זאת אם נגזר עלי לסכם את התקופה במילה אחת:

שרשרת Di ve da

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *