תלתלים אדומים

להתראות יבנה – רקוויאם פרידה

זהו פוסט פרידה. פרידה מיבנה עיר ילדותי, פרידה מהבית שבו גדלתי, פרידה מהילדות והנעורים (כי בגיל 36 באמת שהגיע הזמן...) לפרץ הנוסטלגיה הנוגה אחראי האירוע המכונן במסגרתו נמכר השבוע הבית שבו גדלנו ביבנה ובקיץ הקרוב עובר אבא שלי לתל אביב. אין ספק שמדובר בצעד נכון ורצוי (ובקרוב לכתבה המלאה
נשים מתנשקות

שבט נשים גם יחד

תצביע כל מי שכילדה (וכאישה) חונכה כמה חשוב להיות יפה.  יצביע כל מי שכילד (וכגבר) חונך כמה חשוב להיות יפה.  מהי התוצאה לדעתכם? אמא שלי ייחסה הרבה מאוד חשיבות למראה חיצוני. כולם תמיד דיברו על כמה הייתה אימי יפה בצעירותה ובבית שמעתי לא פעם משפטים תמהים כשמישהי "לא לכתבה המלאה
אישה מביטה

אומנות

צילום: Doron Ofer לפני כמה שבועות העלתי פה פוסט בשם "ריאליזם" שהיה הסנונית הראשונה המשותפת שלי ושל הצלם המוכשר והמאוד יצירתי דורון עופר. בין אם בגלל התמונות הנפלאות, המיוחדות והבלתי מרוטשות שדורון צילם ובין אם בגלל תוכנו הכנה, עורר הפוסט ענין רב מהרגיל, ואני מצידי רק לכתבה המלאה

למצוא את שמינית הכוס המלאה

משחזר הגור לשגרה אחרי כמעט שבועיים וחצי בבית (עד המחלה הבאה שתבוא עלינו לטובה) ונראה שהסיפור המבהיל הזה מאחורינו (טפו טפו טפו, חמסה, חמסה, חמסה), אפשר (ורצוי) להחזיר את הציניות למקומה הראוי ולהתמקד גם ברגע קשה שכזה בשמינית הכוס המלאה.  הזנחה עצמית פושעת בית חולים לכתבה המלאה