למצוא את שמינית הכוס המלאה

משחזר הגור לשגרה אחרי כמעט שבועיים וחצי בבית (עד המחלה הבאה שתבוא עלינו לטובה) ונראה שהסיפור המבהיל הזה מאחורינו (טפו טפו טפו, חמסה, חמסה, חמסה), אפשר (ורצוי) להחזיר את הציניות למקומה הראוי ולהתמקד גם ברגע קשה שכזה בשמינית הכוס המלאה. 

הזנחה עצמית פושעת

בית חולים הוא איננו מקום לטיפוח עצמי. בתור אחת שלא מוותרת על הצצה חטופה בראי גם לפני יציאה קטנה עם הכלב (אין לדעת מאיפה תצוץ ההזדמנות לפוסט הבא ואיזה פריימים ייחודיים תזמן לה אמא טבע) יש משהו משחרר בהזנחה העצמית הזו. לא משנה כמה מתוקתקת הגעתי למשמרת שלי בבית החולים, בתוך חצי שעה השיער נהיה יבש ודהוי, עור הפנים נהיה אדמדם ומבריק והבגדים הוחלפו בטרנינג שידע ימים טובים יותר. מפאת התחשבות ברגשות הציבור אני חוסכת מכם את התמונות הקשות.  במקום זה אפנק אתכם בתמונה אומנותית של מגפיים מ- Asos. 

מגפיים כחולים מאסוס מגפיים כחולים מאסוס

הזדמנות לפריימים איכותיים

בתור אחת שמבלה את עיקר זמנה ה(לא) פנוי בהפרעת הקשב הקרויה "אינסטגרם", אני חיה את חיי בחיפוש מתמיד אחר פריימים מעניינים יהא מיקומי אשר יהא. אמנם אין דין בילוי בבית חולים כדינו של נופש אולם שלט הכניסה המרשים של המרכז הרפואי "מאיר" הוא בעל מראה ריזורטי משובח, בעיקר אחרי שמעבירים אותו מספיק פילטרים של אינסטגרם. 

הכניסה המושקעת לבית החולים מאיר הכניסה המושקעת לבית החולים מאיר

לקרוא

הרבה לפני שהייתי בלוגרית הייתי תולעת ספרים. בגיל ההתבגרות יכולתי להכנס למיטה עם ספר בשישי, לצאת ממנה בשבת ולוותר בדרך על כל פעילות חברתית. לצערי הרב עם השנים, ריבוי המשימות היומיומיות והעייפות שהפכה לדייר קבוע במשכני אינני קוראת כמו בעבר למעט בחופשות. השהות בבית חולים זימנה לי הזדמנות נדירה להתיישב עם ספר חדש ולהספיק לקרוא באותו היום עשרות עמודים. הספר שנבחר הוא "שיעורים שלמדתי כאישה צעירה" שכתבה ה-אישה הצעירה לנה דונהם יוצרת הסדרה "בנות". הספר הוא סיפור חייה האמיתי של הגב' דונהם שמשמש כבסיס לסיפורים שבסדרה. התראת ספוילר: אם חשבתם שהסדרה בוטה חכו עד שתקראו את הספר…

הספר רווי פנינים משעשעים כמו הציטוט הנפלא הזה:

"כיצד הוביל אותי הדבר למשגל הוא שיעור באופן שבו יכולה דחייה להפוך עד מהרה לתשוקה כשמעורבים בדבר חומרים מרפי שרירים מהסוג הנכון."

הנאה צרופה, אך לא לבעלות לב חלש.

עירום אומנותי עירום אומנותי. התמונה הממוחזרת לקוחה מהפוסט הישן והטוב הזה

זמן איכות עם הילדים

לנושא הזה הקדשתי את הפוסט הקודם אך אוסיף בנימה משועשעת יותר שלאחר שהשתחררנו מבית החולים נשארנו עם גור עוד כשבוע בבית. במהלך הימים האלה גור לאט לאט התאושש והפך פרטנר קואפרטיבי לשלל עיסוקי האופנה שלי ואפילו העניק משמעות מילולית ל"טעם אופנתי" 😉

הקטן מפגין טעם אופנתי משובח הקטן מפגין טעם אופנתי משובח

להיות צודקת

מי מאיתנו לא אוהב להיות צודק. קלישאה נושנה גורסת שנשים נוטות לייחס חשיבות רבה יותר להיותן צודקות. הפעם, נפלה לידי ההזדמנות להיות צודקת. בבוקר יום רביעי שבו אושפז גור ציינתי בפני בעלי שלא רק שמצבו לא השתפר אלא שנראה שהוא מתדרדר. מטעמי שלום בית לא אפרט את תגובת בעלי. בהמשך היום התקשרתי אליו בשעות הצהריים וביקשתי שיחזור במהרה והצעתי לו להתכונן לכך שנשלח למיון באופן מיידי. גם כאן מטעמי שלום בית לא אפרט את תגובת בעלי 😉

העיקר הבריאות העיקר הבריאות. צילום: Ronen Vasker

ולמרות הזכות הגדולה שבצדקתי, אני מקווה שלעולם לא אצטרך עוד להיות צודקת בענין שכזה. 

6 תגובות על “למצוא את שמינית הכוס המלאה

  1. ציפי 11 ינו 2017 / 4:28 pm

    יופי של פוסט, ואני ככ מזדהה איתך לגבי תולעת הספרים 🙂 ושוב, בריאות!!!

    • הילה בן חנוך-לוי 12 ינו 2017 / 10:25 am

      מפנטזת לחזור להיות כזו תולעת ספרים. מי צריך אירועים חברתיים כשאפשר לצלול אל עולמם הקסום של הספרים 😉

  2. ג'ינג'ה 10 ינו 2017 / 7:59 pm

    אח המגפיים.
    אחח הצאצאים הנהדרים שלך.
    חזרה לשגרה.
    תשאילי לי את הספר?

    • הילה בן חנוך-לוי 11 ינו 2017 / 7:56 am

      רק תגידי מתי והוא שלך.

  3. שני 09 ינו 2017 / 6:23 pm

    מהממת!

    • הילה בן חנוך-לוי 10 ינו 2017 / 11:10 am

      תודה רבה יקירה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.