דברים שלימדה אותי אימי

החודש נפטרה אימה של חברת ילדות אחרי 6 שנות חולי מייסרות ובכך הצטרפה חברה נוספת למועדון היתומות המפוקפק שלנו. בסוף ההלוויה שאלה אותי החברה אם היום כשאני נזכרת באמא אני זוכרת אותה חולה או בריאה. זה מייד החזיר אותי ליום האחרון של אמי לפני שנפטרה, כשהיא הסתכלה על אבא שלי במבט צלול ובהבנה מלאה שזה הסוף וביקשה ממנו שלא יזכור אותה ככה, אלא יזכור אותה במיטבה. 

בהתחלה היה לא פשוט לנער את שיירי החולי שהקיפו אותנו תקופה כל כך ארוכה אבל ככל שחלף הזמן ולא מעט בזכות העובדה שהפכתי בעצמי לאמא, מצאתי את עצמי מנהלת איתה דיאלוגים שלמים בדמיוני כשהיא בשיא בריאותה, חיוניותה וססגוניותה שמלווים את רוחו של הבלוג אל מן יומו הראשון. לזכרה, ריכזתי כמה מהשיעורים והמזכרות הטובים ביותר שהיא העניקה לי.

לא לפחד לבלוט

מגיל צעיר חינכו אותי הורי לבלוט בכל דבר שאני עושה: להצטיין בלימודים, להצטיין בספורט, בריקוד ובכל פעילות אחרת. אבל אמא שלי הוסיפה גם את התבלין הייחודי לה: לא לפחד לבלוט גם בנראות החיצונית ואפילו לאהוב את זה ולהעניק רעיונות והשראה לנשים אחרות. זה אומר לאהוב צבעים, תכשיטים גדולים ולא לפחד להעמיס פריטים מנצנצים. 

בלוג אופנה ישראליחולצה: קום איל פו, עגילים: דריוס, צמיד: נוריתמי 

פריחת הדובדבן

 

ורוד הוא הרבה יותר מצבע

תורת הצבעים גורסת כי כל צבע מביא עימו אנרגיה ייחודית לו. אבל גם אם אינכן נמנות על חובבות קשקושי הניו אייג' ממין זה לא תוכלו שלא להסכים שורוד מביא איתו אנרגיה של אופטימיות. כמו שנאמר: "להסתכל על העולם דרך משקפיים ורודים". על משקפיים בעלי עדשות ורודות החלטתי הפעם לוותר מטעמי נוחות (כי באמת, כמה אפשר?) ולבחור תחת זאת במכנסיים ורודים רחבים ונוחים. 

מכנסיים ורודים

פרחים ורודים

 

פייטים הם הפתרון ללב שבור

האמת היא שהמשפט המקורי של אמי נאמר על שמלה והפייטים הם האדפטציה הפרטית שלי, ובינינו, אי אפשר להשאר עצובים הרבה זמן בבגדי פייטים ;-). הייתה זו שנת 1999 והחבר שלי דאז בדיוק שבר את ליבי. אחרי יומיים שלא רציתי לצאת מהמיטה אמי שכנעה אותי לצאת מהחדר ולנסוע לרחוב הרצל בכרך רחובות ולקנות שמלה. השמלה אמנם לא ריפאה את הלב השבור אבל לפחות נראתי הרבה יותר אלגנטית בתוכה כשישבתי עם חברותי ויבבבתי על מר גורלי.  

אני שוכב לי על הגב

 

כשנוחות ואופנה נפגשים

למרות היותה אושיית סטייל מרשימה אמי מעולם לא התפשרה על נוחות לטובת הסטייל. זה התבטא בעקב הנוח של הנעליים, בבדים המלטפים ובגזרות הנינוחות על הגוף. על אף שאמי לא הייתה במידה Petit היא מעולם לא שקלה ולו לרגע לחנוט את עצמה במחטב או כל פריט מחוכי אחר שמתאים יותר לעידנים נושנים מאשר למאה העשרים ואחת. 

מגפונים ורודיםמגפונים: יוניטד ניוד

 

לחיות את הרגע

אולי זה משום שאמי נולדה בארגנטינה המשופעת בשמחת חיים ונהנתנות או שהיא בורכה בשמחת חיים באופייה שהובילו לכך שעל אף היותה דור שני לניצולי שואה הייתה אימי הדונסיטית ומאמינה גדולה בקארפה דיאם. בזכות האישיות הזו זכיתי אני בשלל רגעי אם ובת שבהם ישבנו בבתי קפה תל אביביים, חרשנו את רחוב שינקין מכל כיוון אפשרי והתפנקנו לנו בשלל טובין. 

בדרך לאמהות יחידנית

חבל שלארסנל הרגעים הנפלאים הללו היא לא הספיקה להגיע גם לרגעי קסם עם הנכדים. 

ביחד

 

 

27 תגובות על “דברים שלימדה אותי אימי

  1. פרדי 08 יונ 2017 / 5:09 am

    הילה
    משב רוח רענן הכנסת לבוקר שלי.
    לזכור את שוש זה לראות שמש .
    היו לנו שיחות נפש גם אחרי שחלתה, ואני יכול להעיד שלא פחדה מהמוות.
    הדאגה העיקרית שלה הייתה על אהרון.
    כמה זה לא פייר כלפיו שאחרי שמצא בית משפחה חום מסביבו – היא הורסת לו את זה…
    כן זו היתה שוש
    נשיקות
    פרדי

    • הילה בן חנוך-לוי 08 יונ 2017 / 9:10 am

      תודה רבה פרדי. הכנסת קרן שמש קטנה לתוך היום שלי.

  2. ציפי 07 יונ 2017 / 12:19 pm

    הילה היקרה, אחרי שאני קוראת את הפוסט רק מתחשק לי לחבק אותך, מבטיחה, לפעם הבאה שניפגש. אמא שלך נשמעת כמו אישה מקסימה, מלאת חיוניות וחכמה. פשוט חכמה. ידעה איך לחיות ומה לתת לך ואני חושבת שזה המון. לפעמים אני שמה לב, שאנשים שנפטרים בגיל צעיר, חיים יותר מאחרים, כאילו יש להם רמז פנימי שמשהו עומד לקרות וצריך להזדרז. זה ברור שכולכם הפסדתם שהיא לא מכירה את הקטנים שלך, את הנכדים, אבל אני בטוחה שהם יכירו אותה דרכך ודרך אבא שלך. אני שמחה שיש לך ככ הרבה זכרונות יפים ממנה, זו מתנה.

    • הילה בן חנוך-לוי 07 יונ 2017 / 6:18 pm

      מה שאת אומרת מדהים אותי כי קצת אחרי שהיא חלתה ששאלתי אותה אם היא מפחדת והתשובה שלה הייתה שלא, כי היא תמיד ידעה שבסוף ככה היא תלך.

  3. תמר בהרב 07 יונ 2017 / 7:43 am

    כתבת נפלא ונוגע ללב. העלית לי גם חיוך על השפתיים וגם דמעות בעיניים. נשמע שאמא שלך הייתה אישה מופלאה ושהקשר שלכן היה (ועדיין) חזק מאוד. חיבוק.

  4. שירה פורר 07 יונ 2017 / 5:50 am

    פוסט מרגש ונוגע ללב. ממש מרגישים את כאבך וחסרונה. המשפט שלי הוא שמקלחת חמה פותרת הכל – אמא שלך הייתה בהחלט יותר פאשניסטה ממני.

    • הילה בן חנוך-לוי 07 יונ 2017 / 6:19 pm

      תאמיני או לא, אבל היא הייתה גם יותר פאשניסטה ממני

  5. נילי 07 יונ 2017 / 5:49 am

    מקסים, עצוב ומעורר השראה בו זמנית.

    • הילה בן חנוך-לוי 07 יונ 2017 / 6:19 pm

      תודה רבה מותק.

  6. מיכל מנור 07 יונ 2017 / 5:06 am

    יש לי דמעות בעיניים – גם מהתרגשות על הקשר המיוחד בינך ובין אימך וגם קצת מעצב, בגלל הפסקה האחרונה. את משלבת בצורה כל כך הרמונית את האישי שלך ביחד עם המלצות ביגוד ומתאים לך מאד וורוד.

    • הילה בן חנוך-לוי 07 יונ 2017 / 6:20 pm

      אפילו לא שמתי לב שהכנסתי המלצות עלב ביגוד… כנראה שגם את זה קיבלתי ממנה. תודה לך על המילים החמות

  7. יונית 05 יונ 2017 / 5:01 pm

    העלית בי זכרונות געגוע אליה…

  8. יונית 05 יונ 2017 / 5:00 pm

    העלית בי זכרונות געגוע אליה…

    • הילה בן חנוך-לוי 05 יונ 2017 / 5:35 pm

      מבינה לליבך….

  9. לילו 05 יונ 2017 / 2:42 pm

    הייתי שמחה להכיר אותה…
    העיקר שהכרתי אותך ❤️

    • הילה בן חנוך-לוי 05 יונ 2017 / 5:36 pm

      האמת שסתיו מאוד מאוד דומה לה. גם במראה החיצוני ומסתמן שלא מעט גם באופי

  10. חן יאקה-שומרון 04 יונ 2017 / 8:05 pm

    פייטים הם הפתרון ללב שבור! לגזור ולשמור 🙂
    אמא שלך נשמעת כמו דמות בהחלט מעוררת השראה, זכית.

    • הילה בן חנוך-לוי 05 יונ 2017 / 12:48 pm

      תודה רבה יקירה. היא אכן הייתה השראה גדולה. אני שואבת מעט נחמה מכך שהגדולה שלי כל כך כל כך דומה לה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *