שיר קינה מהילדות

בגיל 4 עזבנו את תל אביב (שכונת התקווה mind you. תודו שהפתעתי) ועברנו ליבנה. מאז חלפו 33 שנים ולמרות שבתור נשים ואמהות תאי הזכרון האפורים עמוסים עד אפס מקום ויותר בשלל פרטים שנדרש מאיתנו לזכור, אני עדיין זוכרת את הלילה הראשון בבית כשעליתי בהתרגשות במדרגות לקומה השניה בבית הגדול שנראה לי אז רחב ידיים כמו אחוזה קסומה ואת אמא שלי מזהירה שלא אלך יחפה כי אולי על הרצפה יש מסמרים. השבוע, תם סופית עידן בית הילדות כשאבא שלי עבר לדירתו החדשה בתל אביב, ואני הגעתי לסיור פרידה בעיר ילדותי כדי לאסוף את כל זכרונותי מחדר הילדות שלי בשקית גדולה (אבל ממש גדולה) ולגרור את אח שלי ברחבי השכונה בטמפרטורות של 200 מעלות לפחות כדי לתפוס רגעי פרידה פוטוגניים ולערוך לכם סיור לימודי בעיר שלא הכרתם ולא ידעתם עד שקראתם את הפוסט הזה, שכל כך תרצו להכיר. 

הכניסה לעיר יבנה

תחנה ראשונה – מגדל המים

מגדל המים שממוקם בכניסה לשכונה שלי הוא המונומנט היבנאי הידוע ביותר בעיר, ובהיותו ממוקם בכניסה לרחוב שלי היווה גם ציון דרך חשוב כדי להסביר לכל אותם "לא יבנאים" איך מגיעים אלי הביתה בימים החשוכים שלפני הוויז. 

מגדל המים ביבנהלא פחות פוטוגני מהאייפל. 

בלילות הקיץ החופשיים בסוף התיכון ובהיעדר מקומות בילוי ומפגש מסודרים בעיר, היינו מגיעים בהמונינו למגדל, שומעים מוזיקה, שותים איזו בירה, מעשנים וחושבים מחשבות עמוקות. 

מחשבות עמוקות

תחנה שניה – צומת הנגב פינת השפלה

אם הכותרת מוכרת לכם סימן שגם אתם נמנים עם חובבי שב"ק ס' – הלהקה ששמה את יבנה (ובגאווה גדולה) על המפה. בהיותה פרובינציה קטנה נטולת מקומות בילוי נאלצנו לגלות יצירתיות ולאמץ לוקיישנים מקומיים להסתודדות חברתית. רחוב הנגב הוא המיקום המרכזי ביותר בשכונה שנמצא בדיוק באמצעה וכך הפך למורת רוחם של שוכני הרחוב למקום מפגש מרכזי מצאת הלבנה ועד העימות הלילי  הקבוע עם המשטרה שהייתה מגיעה לפזר אותנו. 

בהיותו הרחוב המרכזי בשכונה אך מתבקש שבו ימוקמו תיבות הדואר של כולנו ובצמוד להן, המכולת השכונתית שנשתמרה כל השנים הללו כמעט כמו ביום שנפתחה. 

הדואר בא היום

שרשרת: Frida

ת.ד.

זה היה תא הדואר שלנו. טבעת אבן גדולה: Petit delights Jewelry

ציורי גרפיטי

הגרפיטי שצמוד למכולת. שמלה: יעל אדמוני

תחנה שלישית – הדיונות

לדיונות שבסוף הרחוב שלי היו תפקידים שונים לאורך הילדות. בשנים הראשונות, היינו חומקים לשם כדי להקים חבורות ולנסות לבנות מחנה על עץ. כמובן שבהיעדר מבוגר אחראי שיבנה איתנו זה דמה יותר לקן של ציפורים שבמרבית המקרים קרס עוד הרבה לפני שהספקנו באמת לטפס עליו. 

הדיונות

לבוש הגיוני לסיבוב בחולות 😉 מניפה: Fancy Hand Fans; נעליים: שני בר

בשנים שאחר כך הן הפכו ללוקיישן המועדף למדורות ל"ג בעומר ולמסיבת ל"ג בעומר המסורתית של כל שכבה שהגיעה לכיתה י"ב והייתה ידועה בתור אחת המדורות הלוהטות ביותר בעיר ומסיבת הי"בניקים היחידה שאסרה על כניסה של יודניקיות ;-).

מניפה ותלתלים

בשנת 2001 נערכה בדיונות מסיבת השחרור של הבנים שהסתיימה בטרגדיה הנוראית כשבסופה חברנו האהוב גיא שחגג את שחרורו נפטר ממה שהסתבר כשילוב קטלני של אלכוהול ומום בלב. 

פרידה

תחנה רביעית – חדר משלי 

כניסה

פעם אחרונה שהשלט הזה נמצא בכניסה לבית

כל כך הרבה רגעי קסם, רגעי חרדה, רגעי ייאוש, רגעי תקווה וסתם רגעים רגילים ויומיומיים ראה החדר שלי. כמה אהבנו להסתגר בחדר, לנבור בארון הבגדים שהיה כבר אז גדול (בהרבה) מהממוצע, להתלבש, להתאפר, לשמוע מוזיקה, לעשן, לשתות, לצחוק, לבכות, לאהוב, להתגבר, להתבגר. 

זכרונות

אישה מסתכלת החוצה

כמה אהבתי את החדר הזה שהיה לי למפלט ומקדש והפינה האהובה עלי ביותר הייתה ללא ספק החלון הגדול עם אדן העץ שעליו ביליתי שעות רבות בכתיבת שירים עם סיגריה וצלילי מוזיקה רועמת וממנו גם הגנבתי מידי פעם בנים החוצה בשעות לילה מאוחרות (סליחה אבא…). 

אישה מסתכלת מהחלון

תחנה סופית – פרידה:

אני נוסעת הביתה כשיבנה מאחורי מתרחקת לאט לאט, שומעת רדיוהד וחושבת על אמא שנשארת מעכשיו לבדה ביבנה. 

מצבת שיש

Summary

Copyrighted Image

נגישות

אהבת את מה שקראת?

ואת רוצה לקבל הודעה על כל פוסט חדש

להיות הראשונה לדעת על ההגרלות השוות 

ועל ההנחות שמקבלות באופן בלעדי המנויות לבלוג,

 

הרשמי למועדון תלתלים.

נרשמת בהצלחה. כיף שהצטרפת