שבוע קשה עבר על כוחותינו. כאילו ש-200 המעלות ו-2000% הלחות לא מספיקים, חיסון גיל שנה השנוי במחלוקת שגור קיבל הביא איתו עוד קצת חום שסירב לרדת על אף השימוש בשלל התרופות. אחרי כמה ימים שכאלה, ירד החום ולשבריר שניה חשבנו שהאפיזודה הסתיימה אלא שמהר מאוד גילינו שמוקדם מידי לנשום לרווחה באופן המילולי ביותר: נגמר החום, אבל הגיע קוצר הנשימה. מן הפח אל הפחחחחח.
עברו עלינו לילות של בכי בלתי פוסק תוך כדי צפצופים וחרחורים ומלמול "אמא" (בקמץ ;-)) בקול מסכן תוך הושטת ידיים לכיווני כדי שאושיע אותו מהרעה הזו. אז אחרי שבוע של אינספור אינהלציות, סטרואידים והמון המון חמלה אימהית צלחנו את ההתקף הנוכחי ועכשיו נותר החלק הקשה אך הפוטוגני – להושיע את עצמנו.
הפריטים שיעזרו לנו לצלוח את החום
אלו החברים שגייסתי כדי להפיח מעט שמחה, חדווה וקרירות במין שבוע שכזה.
מניפה מעוצבת
מפתיע שבמדינת השמש הנצחית כשלנו, לא רואים יותר (א)נשים מסתובבים כדרך קבע עם מניפות. כבר שנים שאני מסתובבת עם שלי, ואנשים סביבי תמיד התייחסו לכך כאל הצהרה אופנתית בעוד שעבורי מדובר באמצעי השרדות חיוני. לכן, אתם יכולים להבין את שמחתי כשגיליתי את מותג המניפות המעוצבות הנפלא בשם Fancy של המעצבת שרון ירושלמי.
טבעת גדולה: Frida
גם סתיו עם מניפה של Fancy
מזון לנשמה
אחרי השבוע הקשה, נטול השינה והמנוחות שעבר עלינו עשו עימנו חסד הסבא והסבתא ולקחו את הילדים אליהם לכמה שעות יקרות מפז. החלטנו להיות רומנטיים ולהדרים עד יפו למסעדת קלמנטע השוכנת בעיר העתיקה מול הים. אם נחלק את האוכל לשתי קטגוריות: מזון שאוכלים כשרעבים, ומזון שאוכלים כדי לחיות, אין ספק שהאוכל שהוגש במסעדה משתייך לקטגוריה השניה במובן הטוב ביותר של המילה :-), אם כי, אחרי שנים של פלרטוט ופורפליי ארוך עם עולם הטבעונות, הפסטה שהזמנו שהגיעה שקועה עד צוואר ברוטב שמנת, הייתה עבורנו מעט מוגזמת.
סנדלים: לייבלינג
גור מסכים שפחמימות זה החיים עם בורקס מקונדיטורית "ניסו" המיתולוגית בהרצליה
אלכוהול
עוד הרבה לפני שהכרתי את בעלי והגיחו ילדי לעולם הכרתי את האלכוהול, שעמד שם בשבילי בזמנים הקשים, הפחות קשים, והממש ממש קלים. יש מי שזקוק לקינוח לסיום אולם על אף חיבתי רבת השנים למתוק עם עדיפות מובהקת לשוקולד, דווקא האלכוהול הוא זה שעוזר לי יותר מכל לעכל את המזון וגם את קשיי החיים.
טבעת: Frida; שרשרת ישנה מחנות שנסגרה כבר מזמן…
זמן זוגי
אין קלישאה גדולה יותר מלומר שהרומנטיקה היא הדבר הראשון שנשחק עם בוא הילדים (בעצם השני, אחרי רצפת האגן ;-)). לכן דווקא בתקופות שכאלה שבהן כל האינטרקציה הזוגית הופכת להיות יותר משימתית מפעולה של צה"ל, חשוב למצוא גם את הזמן הזוגי. עם סיום ההתקף כשגור התחיל לחזור לעצמו, אפסנו את הילדים לחצי יום אצל סבא וסבתא, והדרמנו ליפו בשבת חמה והלחה ביותר שהייתה עד כה. אחרי סיבוב בין 5 דקות שהרגיש לפחות כמו 50, מיהרנו לחזור לאוטו דביקים ולא אחד מהשני. את נחמתנו מצאנו בגלידה של "אניטה" שחזרה איתנו הבייתה לרביצה מענגת במזגן מול הטלוויזיה שהופעלה בווליום ששמור לעיתות בית נטול ילדים.
עגלה מעוצבת
אם נגזר עליך לבלות זמן רב מידי בחוץ בחום ובלחות בסיבובים עם העגלה כי לקטן קל יותר לנשום בחוץ, אז לפחות שיהיה עם עגלה חתיכה ונוחה.
טיולון ארמדילו של מאמס אנד פאפס
את הטיולון מדגם ארמדילו של המותג מאמס אנד פאפס קיבלתי בזכות פוסט תמים בפייסבוק שבו שאלתי מי מבין חברי מעונין להעביר לבית חם חדש טיולון שלא בשימוש. היות שנפלאות דרכי הצוקרברג, התגלגל לו הפוסט לכיוונים בלתי צפויים ומפה לשם זכיתי בעגלה המוצלחת ביותר שהייתה לי עד כה: גם יפה, גם נוחה, גם משקל נוצה וגם נוסעת כמו חלום.
איך אתם צלחתם (ועדיין צולחים) את הדביקות, החום והלחות? שתפו אותנו בתגובות למטה. ובינתיים, נסיים בתפילת הודיה לאלוהי המזגן.
יפיופפפפפפה
תמונות משגעות משגעות
אולי עוד אתהלך לי כאן במושב עם מניפה
עד אז אני משתדלת להיות במזגן או בברכה או בים…מה שבא קודם
חחחחחחחחחחחחחחחחם
ועוד עם אפרו אלוהים יעזור לי..ממש כובע סיברי
♥
הלוואי על כולנו כזה אפרו
אחותי!!! את נראית אש – אפילו בלחות והתלתלים!! ואני איתך. הלחות זה מוות והילדים איתה ביחד זה עיסה דביקה. להחזיק מעמד!
לכל מי שנוסעת לפריז אין זכות להתלונן 😉
מניפה זה גאוני! איך לא חשבתי על זה עד עכשיו לאמץ את זה כאקססורי קבוע והשתמשתי בפליירים מזדמנים של רשות הדואר או משהו?
וגם – אני חיייבת חייבת פוסט על איך את מתלבשת כשאת עם עם הילדים בגינה. אבל בכנות! ואם זה יותר מג'ינס וטי שרט, איך את מצליחה לשמור על עצמך נקייה ובלי מריחות קרטיבים וגרוע מכך?
האמת שבדרך כלל אני אוספת אותם וממשכיה ישר לגינה אז אני עם בגדי העבודה מינוס נעלי העקב שמוחלפים באוטו לכפכפים. הכי קלישאה של אמא עובדת 😉
מזגן, מניפה (לא בקטע עיצובי בקטע הישרדותי, למרות שאלה שיש לי יפות), שמלות שלא נוגעות בגוף.
לגמרי הישרדותי
אני עוברת ממזגן למזגן ואצלינו בבית עם מתבגרים לילה הופך ליום. פשוט יוצאים בערבים מהבית ולא בחום.
גם אצל הקטן שלי שהוא בן שנה וחצי לילה הופך ליום…
הדרך שלי לצלוח את הקיץ הגהנומי של אילת – לא לצאת מהמזגןןןן
חח 🙂
הילדים זורמים עם זה?
גם באריזונה לא רואים אנשים עם מניפות, אולי כי ב50 מעלות אין מה להזיז אוויר חם מצד אחד לשני?
והמנה המשגעת שהעלת לא נראת כמו פסטה.. מה זה?
ארטישוק. אחת האהבות הגדולות שלי בענייני קולינריה
תמונת הקלוז אפ עם המניפה של fancy הורסת!!!!!
זה לבן על לבן 😉
ממגוריי במזרח הרחוק יש לי שלל רב של מניפות. באמת אחד האקססוריז הכי חשובים בימים לחים!
במזרח הרחוק הלחות מתקרבת לעוצמותיה שלנו?
איך אנחנו צולחים שאלת? פשוט מחכים בקוצר רוח לחורף
אחלה פוסט, תודה רבה:)
הבעיה עם החורף, היא מחלות החורף. בקיצור הילדים אכלו ושתו לנו כמעט כל עונה אפשרית. וחופש. ושעות שינה. שמחה כבר אמרנו? 😉
גלידה (בעיקר של אניטה) תמיד עוזרת לצלוח את החום. אני בעיקר מתחבאת בחדר עם מזגן ומסרבת לצאת.
גלידה של אניטה בהחלט מסייעת. היא פחות מסייעת להראות אח"כ טוב בבגד ים, אבל אי אפשר לקבל הכל.