גדולות מהחיים

 

אבולוציה אפנתית

ילדים כידוע יכולים להיות אכזרים (בעיקר כשאינם הילדים שלך…) וכל אחד ואחת (ואפילו הקוראת האדוקה בר רפאלי wink) נושאת בנפשה אי אלו צלקות שנוצרו מדברים שנאמרו בהיסח הדעת על ידי ילדים בסביבתנו הקרובה. אל חשש – אין בכוונתי להפוך את הפוסט לפודיום טראומות הילדות (בשביל זה יש לי פסיכיאטר שגובה 600 ש"ח לשעה…) אך אחלוק אתכם זכרון ילדות בודד שמהווה הקדמה חשובה לפוסט החיובי והנפלא הזה. 

שמלה בצבע ירוק זיתצילום: ורד פרקש; שמלה: ורה מולייר; נעליים: שני בר

וודאי לא תופתעו לשמוע שחיבתי לאקססוריז מרשימים קיבלה ביטוי כבר בגיל צעיר ויום אחד אי שם בכיתה ה' בבית הספר היבנאי "רמות וויצמן" הגעתי ענודה בזוג עגילי יהלום קטנים שהיו מזכרת מסבתי האהובה ז"ל וצמיד גורמט מזהב שקיבלתי מסבי היקר ונשא בגאון את המילה "הילה". בן כיתתי המרושע א. (שוודאי עבר בינתיים לצפון קוריאה והפך ליד ימינו של הרודן קים ג'ונג-און) צעק בקול רם, נישא ובעיקר מאוד מלגלג "תראו איזה מגונדרת הילה". אחרי שכולם צחקו הוא הוסיף "ותראו איזה נחיריים גדולים יש לה". יחלתי שהקרקרע תבלע אותי פנימה ומאותו היום שמתי בצד את אישיותי הססגונית ואת חיבתי העורבנית לכל מה שמנצנץ ובמשך שנים אחר כך סירבתי להתקשט לבית הספר. 

ילדה רעה מבית טובצילום: ורד פרקש; שמלה: ורה מולייר

מה ללבוש לאופרהצילום: ורד פרקש; חולצה וחצאית: ורה מולייר

שנים אחר כך עדיין סירבתי להתבלט והלכתי אחר כל אופנה מקומית כדי להראות בדיוק, אבל בדיוק כמו כל אחת אחרת אולם אחרי מספר שנים של הדחקת הפן הססגוני שבאישיותי החל התת מודע לעבוד שעות נוספות ונסיוני להעביר את שנות התבגרותי כ – wall flower כשל ובבת אחת לדאבונם של הורי פצחתי במרד נעורים פאנקיסטי שכלל לבוש אקסצנטרי במיוחד, איפור כבד וכמה חברים מפוקפקים. 

את לא כמו כולם, וזה ממש בסדרצילום: ורד פרקש; שמלה: ורה מולייר

היה זה שלב חשוב בהתפתחותי (ואם להודות על האמת, גם הייתה בו מידה רבה של הנאה סמי מזוכיסטית) שעזר לי להבין שהכיף האמיתי טמון בהתבלטות ולא בהשתלבות ולאחר שהחלתי למאוס בשחור הרוקרי פנקסיטי (כי באמת כמה חולצות "להקות" שחורות יכולה פאשניסטה ללבוש ??) חזר לי אט אט הצבע לחיים, לשיער, ללחיים וללב ואיתו התחיל להתגבש גם הטעם האופנתי שאתם קוראי היקרים מכירים היום. 

חצאית בצבע בורדו וחולצה אפורהצילום: ורד פרקש; חולצה וחצאית: ורה מולייר

וכל ההקדמה האפית על שום מה ולמה? כדי להכיר לכם מותג אופנה בשם Vera Mulier או אם תרצו: "ורה מולייר" בעיצובה של המעצבת הנהדרת טל מוסרי (באמיתי ;-)) שמשמעותו "אישה אמיתית" בלטינית, ומצדיקה בהחלט את השם עם עיצובים מלאי גלאם לנשים שאוהבות לחגוג כל רגע בחיים ולחגוג גם כשאין סיבה מיוחדת לחגוג, כי בעצם החיים עצמם הם סיבה טובה דיה לעטות בד מנצנץ ומלא ברק כל אימת שרק אפשר. 

שמלה מנצנצתצילום: ורד פרקש; שמלה: ורה מולייר

שלכת ורודהצילום: ורד פרקש; חולצה וחצאית: ורה מולייר

מי את ורה מולייר

טל מספרת שהשם שבחרה למותג שלה Vera Mulier (כאמור "אישה אמיתית" בלטינית) מספר את הסיפור של הלקוחה שלה: אישה שאוהבת את עצמה, שיש לה מקום ושאינה חוששת לבלוט. הבגדים שהיא מעצבת מלאי גלאם ומיועדים ומתאימים לשלל מידות ומבני גוף כי אהבה עצמית היא איננה ענין של מידה אלא של state of mind ובעיקר, החלטה. 

חצאית קטיפה כחולה, חולצה שחורה וצווארון לבןצילום: ורד פרקש; חולצה וחצאית: ורה מולייר; צווארון לבן: Neat ונראה גם בפוסט הזה שהוקדש כולו למותג הצווארונים המקסים הזה. 

המותג המקסים והדיוותי הזה (הטיה שכנראה טרם אושרה על ידי האקדמיה לשפה העברית אז אם יש מי מקוראותי שמקושרת לאבשלום קור זה הזמן להגיד), הוקם על ידי טל בשנת 2014 כשהוא נושא בגאון את דגל הגלאם ומזמין את כל הדיוות או הדיוות בנפשן להכיר אותו לפרגן לעצמן סוכריה של זוהר. 

חצאית חורפית כחולה וחולצה שחורהצילום: ורד פרקש; חולצה וחצאית: ורה מולייר

טל מספרת שהחלום שלה הוא לסייע בשינוי התפיסתי של מודל היופי הקלאסי, נושא שעבר שינויים רבים וטובים בשנים האחרונות בעיקר בזכות הרשתות החברתיות ובראשן רשת האינסטגרם כשבנות ונשים נפלאות סירבו להתיישר עם הקריטריונים הקלאסיים המקובלים והבלתי אפשריים וצילמו את עצמן בפתיחות מלאה וגרפו אהדה ועוקבים בכמות שלא מביישת דוגמניות על. 

שמלה חורפית בצבע ירוק זיתצילום: ורד פרקש; שמלה: ורה מולייר

מהסיבה הזו, טל מעצבת גזרות שונות שמתאימות לשלל מבני גוף ומידות, כך של אחת תוכל למצוא שם את כוס התה המנצנצת שלה. 

פריחה בתל אביבצילום: ורד פרקש; חולצה וצאית: ורה מולייר

איפה תוכלו למצוא את ורה מולייר

את טל המקסימה (והמתולתלת שזאת כידוע תכונה שאין לזלזל בה 😉 ) תוכלו למצוא מידי חמישי ושישי בבוטיק המעצבים בדיזנגוף סנטר בתל אביב (קומה 1(-), חמישי בין השעות 14:00-20:00 ושישי בין השעות 10:00-15:00). 

בנוסף, תוכלו למצוא אותה באתר שלה,  בעמוד הפייסבוק ובאינסטגרם. 

צילומי אופנה בתל אביבצילום: ורד פרקש; שמלה: ורה מולייר

 

אז מה חשבת על הפוסט? מוזמנת (שלא לומר, מתבקשת 😉 ) לכתוב בתגובה ובנוסף כמו תמיד, את מוזמנת ביותר להצטרף לרשימת המנויות של הבלוג שנהנות מהנחות, הגרלות ומתנות שוות שהן מקבלות היישר למייל שלהן. כל מה שצריך כדי להצטרף זה לגלול מעט מטה ולרשום את המייל בצד ימין תחת "מועדון תלתלים" .

אם גדול עליך כל ענין המיילים, אשמח אם תפנקי ב"לייק" בעמוד הפייסבוק של "תלתלים".

תמונת אינסטגרם מנצחתצילום: ורד פרקש

20 תגובות על “גדולות מהחיים

  1. נתלי תמיר 24 אוק 2017 / 10:54 am

    אהבתי את החיבור לפוסט טראומה ובמיוחד מאמצת לי את היכולת להתבלט מאשר להשתלב, למצוא את הקול הייחודי לך ופשוט לרקד באהבה, בשיק ובסטייל. פוסט נהדר

    • הילה בן חנוך-לוי 29 אוק 2017 / 11:03 am

      תודה רבה נתלי. מאמצת את הדימוי שלך "לרקד". הוא נפלא וכל כך מדויק ונכון.

  2. אביבית ירקוני כהן 23 אוק 2017 / 3:38 am

    אני אוהבת אוהבת אוהבת את הכנות שלך, בסטייל שלך וחוש ההומור שלך. תמשיכי תמשיכי

  3. שירה פורר 22 אוק 2017 / 6:35 pm

    הרגת אותי מצחוק ואני שמחה שמצאת את האני האמיתית שלך בסוף ולא הקשבת לאותו ילד מרשע מיבנה שעבר לצפון קוריאה. שיק מושלם, גלאם מושלם וכרגיל את מושלמת והצילומים גם.

  4. תמר בהרב 22 אוק 2017 / 12:36 pm

    כל כך יפה! הבגדים מהממים, בדיוק לטעמי! ואת פייה אמיתית.

    • הילה בן חנוך-לוי 22 אוק 2017 / 6:28 pm

      פיה אורבנית עם שרביט של קיטורים 😉

  5. ציפי 22 אוק 2017 / 11:59 am

    גלאם ככ מתאים לך. חשבתי על הילד הזה, שיש בכלל אפשרות שרצה למצוא חן בעינייך, כמו אותו אחד שהזיז מתחת לישבני את הכסא 'כי זה היה נורא מצחיק', ואחרי שנים כשנפגשנו שוב הוא לא הפסיק להחמיא לי 🙂 אבל מבינה אותך לגמרי על ההצטנעות שזה גרם לך. לי היו שנים של השתלבות כזו, כשגרתי בעומר והאופנה היחידה היתה בגדי צופים, נעלי בית משובצות והס פן תזכיר עקבים. בכיתה יא שלה, אחת הבנות עלתה להסעה עם מגפיים ועקבונים. עד היום אני זוכרת את התגובות והסיפורים שהריצו עליה בעומר. רק כשהגעתי לאוניברסיטה השתחררתי מהסיוט הזה 🙂 יופי של מותג וכרגיל, הצילומים ככ מחמיאים לך ויפים.

    • הילה בן חנוך-לוי 22 אוק 2017 / 6:29 pm

      תודה רבה לך. לא יודעת בכיתה ה' מדובר היה במישהו שניסה למצוא חן בעיני, אבל האמת היא שזה גם לא באמת משנה. הסיפור שלך באמת דומה מאוד לשלי, ויכול להיות שאלו דברים שקורים יותר בעיירות קטנות.
      בכל מקרה, איזה כיף להיות כבר אחרי כל הדרמות של הגילאים האלה. בעד שום הון שבעולם, לא הייתי חוזרת לתקופת בית הספר.

  6. עמנואלה 22 אוק 2017 / 11:52 am

    איזה פוסט מלא בשיק ובלוקיישנים מהממים!

    • הילה בן חנוך-לוי 22 אוק 2017 / 6:30 pm

      תודה. היו לנו כמה התלבטויות לגבי לוקיישנים, כי לא ידענו אם יתנו לנו לצלם בתוך האופרה. כמובן שבסוף החבאנו את המצלמה, התגנבנו פנימה, חיפשנו פינות מבודדות וצילמנו כשאף אחד לא רואה 😉

  7. תמר 22 אוק 2017 / 11:43 am

    הילוש יפה כתמיד ושיקית אף יותר!!

    • הילה בן חנוך-לוי 22 אוק 2017 / 6:31 pm

      תודה רבה ממי

  8. ציפי גרמן 22 אוק 2017 / 11:38 am

    היי את החולצות עם הצווארונים הללו אפשר למצוא בזארה לא פחות מרשימים ולהערכתי גם יותר זולים…

    • הילה בן חנוך-לוי 22 אוק 2017 / 6:32 pm

      הצווארון הוא לא חלק מהחולצה, הוא פריט בפני עצמו וזה היופי והייחוד שלו. אני אגב סיימתי את הרומן שלי עם זארה אחרי שראיתי סרט קורע לב על הניצול של כמה חברות ענק וביניהן זארה את כוח העבודה הזול שבמזרח. אחרי שראיתי את הסרט הזה, החלטתי שאני מקדישה את הבלוג רק לתוצרת מקומית כחול לבן!

  9. נעמה אורבך 22 אוק 2017 / 11:17 am

    צילומים פשוט נהדרים! בגדים באמת יפהפיים ובולטים בשטח והזווית האישית שלך מקסימה כתמיד

    • הילה בן חנוך-לוי 22 אוק 2017 / 6:33 pm

      תודה רבה! הבגדים באמת מדהימים. מודה שהיה לי קשה להפרד מהם.

  10. חן יאקה-שומרון 22 אוק 2017 / 11:02 am

    איזה תמונות! איזה בגדים! איזה כיף!
    מושלם. הכל. בעיקר הכנות 🙂

    • הילה בן חנוך-לוי 22 אוק 2017 / 6:33 pm

      תודה מתוקה. לכי תדעי, אולי יום אחד א. המרושע בכבודו ובעצמו יקרא את הפוסט ויגיע להתנצל….

  11. תמר ניר 22 אוק 2017 / 10:58 am

    בחיים לא תיארתי לעצמי שהסנימטק יכול להיות כל כך פוטוגני

    • הילה בן חנוך-לוי 22 אוק 2017 / 6:34 pm

      בעיקר כי זה לא הסינמטק… 😉 זה מתחם האופרה והקאמרי. אחד המתחמים האורבנים היפים בתל אביב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *