תכירו את המעצבת שמשלבת בין רוח לחומר

אי שם סביב כיתה ח' נקלעתי במקרה לחנות "אטלנטיס" ששכנה באותם ימים בדיזנגוף סנטר והייתה אחת מחנויות המיסטיקה הראשונות בתל אביב, או לפחות מהראשונות שאני הכרתי. בחנות, נחשפתי לראשונה בחיי לעולם הקריסטלים וקניתי מדריך בסיסי על תכונותיהן של אבנים וקריסטלים ואט אט התחלתי לאגור בחדרי שלל אבנים טובות שעברו "טיהור" במי מלח כדי לנקותן מאנרגיות שליליות ו"טעינה" באור השמש כדי למצות את תכונותיהן הטובות עד תום. 

חרוזים נוצציםצילום: ורד פרקש

בהמשך המסע הרוחניקי של גיל ההתבגרות התנסתי בסיאנסים כושלים, רכשתי קלפי טארוט וספר לימוד עצמי והסתובבתי בין קוראים בקלפים, בכף יד, בשמיים, בעיניים וכל מי שחשדתי שיוכל להראות לי את האור שבקצה המנהרה. 

חלפו להן השנים, והחיפוש המתמיד אחר רוחניות התחלף אט אט בתודעת הזן הקלישאתית (אך הנכונה) שאף אחד מלבדי לא יוביליני לכיוון האושר וכך התגבשה לה הזהות הרציונאלית, הצינית והתכליתית שמאפיינת אותי היום. זאת בדיוק הסיבה שכשנתקלתי לראשונה בנוגה ברנע "הלוחשת לאבנים" ובתהליך היצירה שלה שכולל עיצוב תכשיטים אישי לפי מפת הנומורולוגיה, איך לומר, הייתי סקפטית. אבל בהמשך, כשעברנו מהתכתבות מנוכרת בפייסבוק לשיחת טלפון "אמיתית" מהסוג הישן והטוב שנמשכה כמעט שעה וחצי, הצליחו נוגה וקסמה ובעיקר ההומור העצמי שלה בכל הנוגע לדרך ה"רוחניקית" שלה לכבוש אפילו ציניקנית ספקנית שכמוני, ואם זה קרה, אפשר לרגע להיות אופטימיים ולהאמין שיום אחד יבוא גם השלום :-).

עגילים שזוריםצילום: ורד פרקש; עגילים וצמיד: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

נוצה של טווסצילום: ורד פרקש; טבעות: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

שרשרת חרוזים גדולהנגה, אני, והקסם שמתחולל. צילום: ורד פרקש; שרשרת וצמיד: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

הפעם שלא כהרגלי, החלטתי לתת לנוגה את הבמה, ולתת לה לספר את סיפורה המיוחד ויוצא הדופן, במילותיה (הכמעט) שלה. 

איך אישה שמעולם לא ענדה תכשיט קודם לכן הופכת למעצבת תכשיטים במשרה מלאה

"עד לפני שנתיים וחצי עבדתי בתחום המזון והמשקאות בבתי המלון הכי גדולים בארץ, בחברות הכי מוכרות ובתפקידים ניהוליים. במשך 13 שנה אלה היו חיי וחשבתי שאני חיה את החיים: משכורת טובה, תנאים סוציאליים, רכב אבל לא משנה כמה הרווחתי, תמיד הגעתי לסוף החודש עם הלשון בחוץ מבלי שהצלחתי באמת לחסוך. 

ואז באופן מפתיע, אני, שמעולם לא ענדתי תכשיטים קודם לכן, התעוררתי בוקר אחד כשבראשי מתנוססות תמונות של תכשיטים. ניסיתי להתעלם מהתמונה והתחושה הסוריאליסטית הזו אבל זה לא עזב אותי ולאן שלא פניתי ראיתי בעיני רוחי תמונות של תכשיטים בצבעים זהב וירוק. בהמשך, התחלתי להרגיש עקצוץ בידיים וממש הרגשתי כאילו הידיים רוצות להכין את התכשיטים שראיתי בעיני רוחי. 

טבעות מזהבצילום: ורד פרקש; טבעות: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

שמלה בצבע זהב ושרשרת סגולהצילום: ורד פרקש; טבעות: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

אחר הצהריים של אותו היום סיימתי לעבוד ומצאתי את עצמי נוסעת בכיוון ההפוך מביתי שבגליל היישר אל חנות יצירה בעיר חיפה, שבה הצטיידתי בחומרי צורפות, אבני חן, פנינים, מתכות, חוטים וכלי עבודה. כשהגעתי הבייתה עם השלל, אבי ז"ל פגש אותי בכניסה לבית ושאל אותי מה פשר הציוד. התשובה המפתיעה שיצאה לי מהפה הייתה "תכשיט…לא יודעת". אבי שאל האם לא צריך ללמוד את זה והתשובה שלי הייתה "אני מניחה שכן, אבל בוא נראה מה ייצא". וכך, נטולת כל ידע או נסיון קודם או אפילו חיבה לצורפות העברתי לילה לבן של יצירה ראשונה כשבסופו יצרתי את התכשיטים הראשונים שלי. 

גלביה שחורה בעיצוב דודו בר אורצילום: ורד פרקש; שרשרת וצמיד: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים; גלביה שחורה משיתוף הפעולה של דודו בר אור וגולף

מתלה לעגיליםצילום: ורד פרקש; תכשיטים: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

מכאן, נכנסתי לתהליך יצירה בלתי פוסק שנמשך עד היום. התחלתי ליצור עוד ועוד תכשיטים ואיתם הגיעו גם הלקוחות שקנו, וחזרו לקנות עוד. 

כך התנהלתי במשך חצי שנה עד שהסיפור קיבל תפנית מעניינת נוספת. פוטרתי מעבודתי והגעתי ללשכת התעסוקה, שם ישב מולי בחור בשם איגור ששאל אותי בפשטות מה אני אוהבת לעשות. בלי לחשוב פעמיים, השבתי "תכשיטים" והראתי לו תמונות מתוך הסלואלר. איגור הציע לי לחפש קורסים של "מעוף" ובצירוף מקרים מושלם (ובעיני אין צירופי מקרים, קרה מה שצריך לקרות) גיליתי כי שבועיים לאחר מכן נפתח קורס במרחק 5 דקות נסיעה מהיישוב שלי בגליל (ענין שאינו מובן מאליו בכלל לאור העובדה שהיישוב שלי הוא יישוב מאוד קטן ומרוחק). 

שמלה בצבע זהב בעיצוב נטע אפרתיצילום: ורד פרקש; שרשרת: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים; שמלה: נטע אפרתי

מעמד לתכשיטיםצילום: ורד פרקש; שרשרת גוף: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

העסק התחיל להתרומם, והחלטתי לשפץ את המבנה שצמוד לביתי ולהסב אותו לסטודיו. אבא שלי התגייס למשימה ובמקביל המתנו באותה תקופה לבדיקות שיקבעו אם הוא חולה בסרטן. למרות שלא היו לי אמצעים, כל מה שחלמתי שיהיה בסטודיו הגיע ממקומות לא צפויים: רציתי פינת ישיבה, למחרת השכנים הוציאו החוצה פינת ישיבה ישנה שלהם שהייתה במקרה בצבע האהוב עלי, וכך הלאה והחלום קרם עור וגידים באופן מופלא, כאשר השיא בעיני היה כשאבי אמר שהוא רוצה טלוויזיה בסטודיו כדי שיהיה לו מה לעשות בזמן שאני עובדת ושעתיים לאחר מכן מתקשרת אלי חברה ושואלת האם אני מכירה מישהו שצריך טלוויזיה. 

תכשיט גוף מיוחדצילום: ורד פרקש; שרשרת גוף: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים בהשכרה בלבד (מתאים לאירועים מיוחדים או לצילומי אופנה)

שרשרת ארוכה בצבע סגולצילום: ורד פרקש; שרשראות: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

השלב הבא – התאמת התכשיטים באופן אישי לאדם שעומד מולי

יום אחד הגיעה לסטודיו חברה טובה ומדדה תכשיט. כשהסתכלתי עליה הרגשתי שהאבנים לא מתאימות לה והצבעים לא נכונים אבל לא העזתי לומר לה כלום. לקח לי שעתיים להתעשת והתקשרתי אליה ושאלתי אותה האם היא מוכנה לסמוך עלי ולתת לי לעצב תכשיט עבורה מהתחלה. לשמחתי היא זרמה והתחלתי הכל מהתחלה כשהפעם אני מונעת מתחושה פנימית חזקה ולא מדרישת הלקוחה. כשהיא הגיעה לאסוף את התכשיט ולמדוד אותו, היא קיבלה כזה אור בפנים שמייד ידעתי שפעלתי נכון, וכמובן שהיא לקחה אותו. 

הרגע הזה היה רגע מכונן כי הבנתי שחוץ מהפן האסטתי להתאמת האבנים הנכונות למי שעומד מולי יש משקל חשוב לא פחות אם לא יותר, ומאותו הרגע נתתי לאבנים לדבר, וכך גם נקבע שמו של העסק "הלוחשת לאבנים". אבל החלטתי שלא להסתפק רק בתחושה הפנימית ורציתי ללמוד היטב את הנושא. ואז במקרה (או שלא…) הגיע לידי ספר על נומורולוגיה, והתחלתי לחקור את הקשר שבין נורמולגיה לאבנים. כיום, אני עדיין מייצרת תכשיטים ומוכרת אותם כמו שהם גם מבלי להכיר את מי שרוכש אותם אבל החוויה הבאמת מיוחדת, היא להגיע אלי להתאמת אבנים באופן אישי לפי המפה הנומורולוגית. 

שילוב של נורומולוגיה ואבנים טובותצילום: ורד פרקש; תכשיטים: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

שמלה בצבע זהב עם שרשרת זהב צמודהצילום: ורד פרקש; שרשרת: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

הצוואה של אבי

למרבה הצער, אבי גבי ברנע, נפטר לפני כחודשיים ממחלת הסרטן. לפני שנפטר, סיפרתי לו על תחרות בינלאומית בטיוואן שצפויה להתקיים בשנת 2018 והצגתי בפניו את הסקיצה שהכנתי לתחרות, ושיתפתי אותו בכמה קשיים טכניים שנתקלתי בהם במסגרת העיצוב. אבי שניחן בידי זהב, פתר לי אותן בקלילות, ולאחר התלבטות החלטתי להמשיך בתהליך היצירה ולגשת לתחרות לזכרו, ולהקדיש לו את התכשיט הכל כך מיוחד הזה שמאחוריו עומד רעיון רוחני וייחודי, ולנצח. זו הייתה צוואתו האחרונה, ואני מתכוונת לבצע אותה. 

גלביה בצבע ירוקצילום: ורד פרקש; שרשרת: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים; גלביה: סבינה מושייב 

טבעות צבעוניותצילום: ורד פרקש; טבעות: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

בימים אלו, אני בעיצומה של העבודה על התכשיט שצפוי להיות מוכן בינואר. כדי שאוכל להשתתף בתחרות, אני צריכה לגייס כסף. פניתי לגיוס במימון המונים ונראה שהפרויקט עומד ליפול, אבל רוחי לא :-), וברור לי שלתחרות הזו אני אגיע, ואנצח."

נימה אישית

בתור אחת שגדלה תחת חינוך של אבא מתמטיקאי רציונאלי, קפדן וספקן, חונכתי להאמין רק במה שניתן להוכחה אמפירית. למעט העובדה שלאבני יהלומים יש את הכוח ה"מיסטי" לגרום לנו לשמחה (בעיקר אם גודלן מעל קראט 😉 ), אינני יודעת לומר אם אני מאמינה בכוחן של האבנים להשפיע על מסלול חיי (ובאותה מידה אינני מיימרת לומר שזה אינו נכון), אבל אם יש דבר שנוגה היא ללא ספק ההוכחה לגביו, זה שהכל אפשרי והדוגמה הטובה ביותר לכך היא העובדה שנוגה הצליחה לעשות את מה שאף אחת לא הצליחה לעשות לפניה, וזה להוציא אותי ואת צלמת הבית של הבלוג ורד פרקש התל אביבית הניצחית (בהנחה ש"הנצח" הוא כל מה שקורה עד שמגיע הילד הראשון…) מתוך אזורי הנוחות שלנו, הרחק הרחק אל הגליל המערבי להכיר את סביבת העבודה שלה ולצלם את הפוסט הנפלא הזה. 

שמלה ירוקה של סבינה מושייבצילום: ורד פרקש; שרשרת גוף: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים בהשכרה בלבד (מתאים לאירועים מיוחדים או לצילומי אופנה).

את התכשיטים המשגעים של נוגה תוכלו למצוא באתר שלה "הלוחשת לאבנים", בסטודיו שלה בתיאום מראש או דרך עמוד הפייסבוק שלה

בנוסף, מעבירה נוגה הרצאות בנושא התאמת צבעים ואבני חן לפי הנומרולוגיה שנקראות "צבע, מי בוחר במי" שמשלבת סיפורים מהיהדות והקבלה ועולם הצבעים; והרצאה נוספת בשם "עסק קטן בסין הגדולה" על המסע שלה בסין. 

בנוסף להרצאות מעבירה נוגה גם סדנא בשם "התכשיט הוא אני" שבה מעצבים לוכד חלומות אישי וגם היא מלווה בסיפורים מהיהדות והסברים על הקשר שבין הנומורולוגיה לצבעים ומפות נומורולוגיות של המשתתפים. 

שרשרת ארוכה עם חרוזיםצילום: ורד פרקש; שרשרת: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

שרשרת ארוכה עם תליון נופלצילום: ורד פרקש; שרשרת: נוגה ברנע – הלוחשת לאבנים

אשמח מאוד לשמוע את התגובה שלכם למטה, וישמח אותי לא פחות, אם תפנקו ב"לייק" בעמוד הפייסבוק של "תלתלים" ואם גם נהנית לקרוא ובא לך באמת לפנק, אשמח מאוד אם תצטרפי לרשימת הדיוור של "תלתלים" בכל אחד מהבנארים שקופצים פה מידי פעם או למטה בסוף סוף הפוסט.

Summary

Copyrighted Image

נגישות

אהבת את מה שקראת?

ואת רוצה לקבל הודעה על כל פוסט חדש

להיות הראשונה לדעת על ההגרלות השוות 

ועל ההנחות שמקבלות באופן בלעדי המנויות לבלוג,

 

הרשמי למועדון תלתלים.

נרשמת בהצלחה. כיף שהצטרפת