משהו גדול וטוב

  את הפוסט הזה אני רוצה להתחיל באמירת תודה לכם הקוראים. הפוסט הקודם שהעלתי, פוסט ה-#metoo  הפרטי שלי היה הפוסט האישי והקשה ביותר שהעלתי, וכל תהליך הכתיבה, העלאה שלו ובעיקר ההפצה שלו בפייסבוק היה מלווה באינספור ספקות וחששות מסוג ה"מה יחשבו" ו"מה יגידו" אבל מאות לכתבה המלאה
משקפי שמש צבעוניים

האשטג MeToo

  37 שנים, קמפיין חשוב אחד ומאות אלפי נשים אמיצות בכל רחבי העולם זה מה שהיה צריך כדי שאאזור בליבי את האומץ לכתוב את הפוסט הזה, שהוא ללא ספק הפוסט האישי ביותר והחושפני ביותר שכתבתי מימי. במבט רטרוספקטיבי על חיי אני מגלה שלמרבה הצער לא פחות משאספתי, שמרתי וצברתי שלל פריטי לכתבה המלאה

הלוחשת לאבנים

  אי שם סביב כיתה ח' נקלעתי במקרה לחנות "אטלנטיס" ששכנה באותם ימים בדיזנגוף סנטר והייתה אחת מחנויות המיסטיקה הראשונות בתל אביב, או לפחות מהראשונות שאני הכרתי. בחנות, נחשפתי לראשונה בחיי לעולם הקריסטלים וקניתי מדריך בסיסי על תכונותיהן של אבנים וקריסטלים ואט אט לכתבה המלאה
ספר צילומי אופנה

לחיות בסרט

  אחרי הפוסט הקודם שהפעיל לתפארת את בלוטת הדמעות אני חשה צורך ורצון להעלות את המוראל וריכוזי האדרנלין עם איזו הפקת אופנה אסקפיסטית ומושקעת, ומה יותר אסקפיסטי מאשר מלון בוטיק מעוצב בתל אביב שעולה ללילה כמחצית העלות של הגן הפרטי של זבי החותם שלי אך מסב כמובן לכתבה המלאה
ציורי גרפיטי

פסקול ילדות

  בגיל 4 עזבנו את תל אביב (שכונת התקווה mind you. תודו שהפתעתי) ועברנו ליבנה. מאז חלפו 33 שנים ולמרות שבתור נשים ואמהות תאי הזכרון האפורים עמוסים עד אפס מקום ויותר, בשלל פרטים שנדרש מאיתנו לזכור, אני עדיין זוכרת את הלילה הראשון בבית כשעליתי בהתרגשות במדרגות לקומה השניה בבית לכתבה המלאה
כובע מחנות יד שניה

חרדת ביצוע

  קצת פחות מארבע שנים חלפו מהרגע ששילחתי את הפוסט הראשון בבלוג ברחבי הרשת בחשש כבד. ייתכן שתופתעו לשמוע (ואם לדייק, לקרוא), אבל עד לפני כמה שנים אפילו פייסבוק לא היה לי. בשעה שההתלהבות מהרשת הצוקרברגית הייתה בשיאה, העדפתי אני להשאר באלמוניותי המנותקת, ולכן זה לא מפתיע (לפחות לכתבה המלאה
חולצה לבנה וחצאית סגולה

איך יודעים שבא אביב – 5 סימנים מזהים

  אם אינכם חיים בחיק הטבע או אזור עמוס פריחות, או שאינכם נמנים על בעלי האלרגיות שבדיוק כמו הפרחים מפצעים החוצה עם בוא האביב או שאין ברשותכם עולל קטן שקיבל בירושה מאימו לא רק את תלתליה המרהיבים אלא גם את היסטוריית מחלת האסטמה שלה, ייתכן שפספסתם את העובדה שהאביב החל להבליח לכתבה המלאה
שבוע האופנה גינדי 2017

מסקנות משבוע האופנה

  לרוב החיים אינם מזמנים לי אירועים שמאפשרים להבליח לרגע החוצה מחיי האפרוריים דרך כלל ולחיות לרגע קט בסרט. למרבה השמחה שבוע האופנה מספק הזדמנות נהדרת לחיות קצת בסרט במובן האסקפיסטי והטוב ביותר של המילה.  צילום: מאי דהן ; אני בחצאית של זויה סנדלר לגילדת לכתבה המלאה
אישה מתכופפת

מלנכוליה אהובתי (או עוד בלוז של חורף)

לפני כמה שנים קראתי את הספר "דור הפרוזאק" שמספר את סיפורה האישי של הסופרת אליזבת (ליזי) וורצל על מחלת הדכאון שבה לקתה, על הקשיים ועל ההתמודדות. אחד הקטעים הזכורים לי ביותר מהספר (ותסלחו לי מראש כי הציטוט אינו מדויק) הוא התיאור שלה את התפתחות הדכאון: "זה קרה באיטיות לכתבה המלאה
אגדת יער

משנכנס אדר, או אגדה לכבוד פורים

תחפושות מיוחדות לפורים שנתפרות בעבודת יד ונעשות בהמון כישרון ואהבה. לכתבה המלאה