חצאית חורפית כחולה וחולצה שחורה

גדולות מהחיים

  אבולוציה אפנתית ילדים כידוע יכולים להיות אכזרים (בעיקר כשאינם הילדים שלך...) וכל אחד ואחת (ואפילו הקוראת האדוקה בר רפאלי ) נושאת בנפשה אי אלו צלקות שנוצרו מדברים שנאמרו בהיסח הדעת על ידי ילדים בסביבתנו הקרובה. אל חשש - אין בכוונתי להפוך את הפוסט לפודיום טראומות לכתבה המלאה
שמלה בצבע זהב ושרשרת סגולה

הלוחשת לאבנים

  אי שם סביב כיתה ח' נקלעתי במקרה לחנות "אטלנטיס" ששכנה באותם ימים בדיזנגוף סנטר והייתה אחת מחנויות המיסטיקה הראשונות בתל אביב, או לפחות מהראשונות שאני הכרתי. בחנות, נחשפתי לראשונה בחיי לעולם הקריסטלים וקניתי מדריך בסיסי על תכונותיהן של אבנים וקריסטלים ואט אט לכתבה המלאה
להסתכל בראי

סיפור על אמהות, יצירה, השראה ומעצבת כובעים מיוחדת

  בפוסט הקודם (ובעצם בכל הזדמנות שיש לי) אני נהנית לספר שהמתנה הגדולה ביותר שהבלוג נתן לי היא הזכות להכיר ולהתחבר עם נשים אחרות שככל הנראה לא היה מזדמן לי לפגוש בנסיבות אחרות אלמלא הבלוג. כזו היא גם ההכרות עם אביבית ירקוני - כהן, בעלת הבלוג הנהדר "הכל טוב"  שעוסק לכתבה המלאה
בגדי וינטאג'

מלאכת יד

  אי שם בשנות ה-80 בבית הספר היסודי "מעיין" ביבנה, נקבע יום אחד בשבוע כיום לימודים ארוך שכלל 3 חוגי העשרה בזה אחר זה בשעות הצהריים שלאחר סיום הלימודים. השיעור הראשון היה למרבה המבוכה שיעור "כלכלת בית" שבו אם זכרוני אינו מטעני (וייתכן שהוא מטעני...) נכחו רק בנות. לכתבה המלאה
בית ספר לאופנה

לחיות בסרט

  אחרי הפוסט הקודם שהפעיל לתפארת את בלוטת הדמעות אני חשה צורך ורצון להעלות את המוראל וריכוזי האדרנלין עם איזו הפקת אופנה אסקפיסטית ומושקעת, ומה יותר אסקפיסטי מאשר מלון בוטיק מעוצב בתל אביב שעולה ללילה כמחצית העלות של הגן הפרטי של זבי החותם שלי אך מסב כמובן לכתבה המלאה
כובע וינטאג' עם נוצה

חרדת ביצוע

  קצת פחות מארבע שנים חלפו מהרגע ששילחתי את הפוסט הראשון בבלוג ברחבי הרשת בחשש כבד. ייתכן שתופתעו לשמוע (ואם לדייק, לקרוא), אבל עד לפני כמה שנים אפילו פייסבוק לא היה לי. בשעה שההתלהבות מהרשת הצוקרברגית הייתה בשיאה, העדפתי אני להשאר באלמוניותי המנותקת, ולכן זה לא מפתיע (לפחות לכתבה המלאה