אישה מתכופפת

מלנכוליה אהובתי (או עוד בלוז של חורף)

לפני כמה שנים קראתי את הספר "דור הפרוזאק" שמספר את סיפורה האישי של הסופרת אליזבת (ליזי) וורצל על מחלת הדכאון שבה לקתה, על הקשיים ועל ההתמודדות. אחד הקטעים הזכורים לי ביותר מהספר (ותסלחו לי מראש כי הציטוט אינו מדויק) הוא התיאור שלה את התפתחות הדכאון: "זה קרה באיטיות לכתבה המלאה
וופל בלגי מושחת

4 פינוקים לשבוע סוער

אם גם אתן טרם הפשרתן מהשבוע הסוער והקר שעבר עלינו, אולי הפוסט הזה יחמם מעט את הלב. חוץ מזה ידוע  שלקרוא על פינוקים ואוכל הרבה פחות משמין מאשר לאכול אותו...  הקלישאה הכי גדולה היא לכתוב כמה כיף להתכרבל בבית מתחת לפוך מול הטלוויזיה והאח (כי מותר לאישה לחלום...), אבל כמו שאמר לכתבה המלאה
דומינו אישי עם תמונות

יום האם, יום הסבתא ויום המשפחה

כל מי שאיבד פעם אדם יקר, יודע שהכאב והגעגוע לא חולפים. הזמן אמנם מכהה את תחושת האובדן אבל תמיד ישנם המועדים הללו שפתאום מחדדים שוב את הכאב והגעגוע. אחד המועדים הללו הוא יום המשפחה שלעד יזכר אצלי כ"יום האם".  לטובת המצטרפים החדשים של הבלוג (ואם אתם מבין קוראי הותיקים לכתבה המלאה
אגדת יער

משנכנס אדר, או אגדה לכבוד פורים

תחפושות מיוחדות לפורים שנתפרות בעבודת יד ונעשות בהמון כישרון ואהבה. לכתבה המלאה
תלתלים אדומים

להתראות יבנה – רקוויאם פרידה

זהו פוסט פרידה. פרידה מיבנה עיר ילדותי, פרידה מהבית שבו גדלתי, פרידה מהילדות והנעורים (כי בגיל 36 באמת שהגיע הזמן...) לפרץ הנוסטלגיה הנוגה אחראי האירוע המכונן במסגרתו נמכר השבוע הבית שבו גדלנו ביבנה ובקיץ הקרוב עובר אבא שלי לתל אביב. אין ספק שמדובר בצעד נכון ורצוי (ובקרוב לכתבה המלאה
נשים מתנשקות

שבט נשים גם יחד

תצביע כל מי שכילדה (וכאישה) חונכה כמה חשוב להיות יפה.  יצביע כל מי שכילד (וכגבר) חונך כמה חשוב להיות יפה.  מהי התוצאה לדעתכם? אמא שלי ייחסה הרבה מאוד חשיבות למראה חיצוני. כולם תמיד דיברו על כמה הייתה אימי יפה בצעירותה ובבית שמעתי לא פעם משפטים תמהים כשמישהי "לא לכתבה המלאה
אישה מביטה

אומנות

צילום: Doron Ofer לפני כמה שבועות העלתי פה פוסט בשם "ריאליזם" שהיה הסנונית הראשונה המשותפת שלי ושל הצלם המוכשר והמאוד יצירתי דורון עופר. בין אם בגלל התמונות הנפלאות, המיוחדות והבלתי מרוטשות שדורון צילם ובין אם בגלל תוכנו הכנה, עורר הפוסט ענין רב מהרגיל, ואני מצידי רק לכתבה המלאה
הקטן מפגין טעם אופנתי משובח

למצוא את שמינית הכוס המלאה

משחזר הגור לשגרה אחרי כמעט שבועיים וחצי בבית (עד המחלה הבאה שתבוא עלינו לטובה) ונראה שהסיפור המבהיל הזה מאחורינו (טפו טפו טפו, חמסה, חמסה, חמסה), אפשר (ורצוי) להחזיר את הציניות למקומה הראוי ולהתמקד גם ברגע קשה שכזה בשמינית הכוס המלאה.  הזנחה עצמית פושעת בית חולים לכתבה המלאה
לעצור את הרגע

תזכורת

שנה אחרי שגור נולד בבית חולים מאיר בכפר סבא נראה היה שהוא נתקף געגועים למקום הולדתו ולכן בעקבות וירוס נדיר ומרושע חזרנו לסיבוב נוסטלגיה כשהפעם חלפנו על פני הכורעות ללדת ונכנסו בכניסה השניה המובילה למחלקת מיון ילדים.  אך אל נא תתנו לקורטוב ההומור והציניות להטעות אתכם: לכתבה המלאה
כשהכל הפוך

סופר mum

השבוע ראיתי את הסרט "אמהות רעות" ואחרי שסיימתי לצחוק בקול גדול ולרייר על מילה קוניס לנצח ג'קי מ"מופע שנות השבעים" (כי איזו אמא נראית ככה??) עברתי להרהר במשימה היומיומית שנקראת "להיות אמא שגם עובדת במשרה מלאה". עם כל הכבוד לטום קרוז "משימה בלתי אפשרית" היא לכתבה המלאה