זהו פוסט פרידה. פרידה מיבנה עיר ילדותי, פרידה מהבית שבו גדלתי, פרידה מהילדות והנעורים (כי בגיל 36 באמת שהגיע הזמן…)

לפרץ הנוסטלגיה הנוגה אחראי האירוע המכונן במסגרתו נמכר השבוע הבית שבו גדלנו ביבנה ובקיץ הקרוב עובר אבא שלי לתל אביב. אין ספק שמדובר בצעד נכון ורצוי (ובקרוב גם מצוי), אבל עבורי מדובר בסופה של תקופה, וכדי להוסיף דרמתיות: סוף עידן הילדות. ולמה לא להוסיף גם נימה של טרגיות, שכן זוהי פרידה אחרונה מאימי שעיצבה כל פינה וקיר בבית, שבו גם נשמה את נשימתה האחרונה לפני 6 שנים.

לכן, החורף הזה הוא החורף האחרון שלנו ביבנה שסיפקה לבלוג כמה וכמה פריימים לא רעים בכלל ובחודשים הקרובים אנצל את פינות החמד בגינת הבית כי בהמשך, אגיע ליבנה רק כדי לבקר את אמא בבית העלמין וזה כידוע, הרבה פחות פוטוגני 😉

כובע ומעיל פרווהכובע: אמה; מעיל: H&M; שרשרת: shicoo

כובע רחב שוליים

למרות שעזבתי את יבנה לטובת תל אביב לפני 12 שנה, מעולם לא הפסקתי להיות “יבנאית”, כי יבנה של שנות ה-80 וה-90 היא הרבה יותר ממקום מגורים, היא הגדרה עצמית. ראו (או הקשיבו) את שב”ק ס’ שעשו מזה קריירה. 

כובע וכפפותלהתראות יבנה. 

אמא ובתרקוויאם פרידה

עשרים שנה בדיוק התגוררתי בבית וזאת הזדמנות נהדרת להוציא את המשוררת שלעולם לא אהיה ולצטט את יוסי בנאי בשירו המופלא של ז’אק ברל “אהבה בת עשרים” (בכל זאת, בוגרת מגמת ספרות אנוכי):

ידענו אש, ידענו רעם

ואהבה בת עשרים

ברחנו זה מזו לא פעם

אבל היינו חוזרים”

לחיי הנוסטלגיה, והרגעים היפים שבדרך. 

שרשרת ארוכה עם תליוןשרשרת של shicoo משיתוף הפעולה הזה שצולם גם הוא ביבנה. 

תלתלים אדומים

אולי זה ה- Winter blues ואולי זאת אמוציונאליות שמגיעה עם הגיל והאמהות, אבל למרות שילדותי ונעורי עברו עלי בקיטורים על המגורים ב”חור קטן” שאין לאן לצאת בו, פתאום, אני כבר מתגעגעת. 

היי שלום יבנה, ותודה על הדגים 🙂

Copyrighted Image

נגישות

אהבת את מה שקראת?

ואת רוצה לקבל הודעה על כל פוסט חדש

להיות הראשונה לדעת על ההגרלות השוות 

ועל ההנחות שמקבלות באופן בלעדי המנויות לבלוג,

 

הרשמי למועדון תלתלים.

נרשמת בהצלחה. כיף שהצטרפת