אבא שלי ירושלמי במקור, אם כי למתבונן התמים מהצד הוא עשוי להראות תל אביבי אורבני למהדרין, אולם חדי העין יוכלו להבחין ברמזים מסגירים כמו סלידה בלתי מוסברת או הגיונית מחוף היום וקושי גנטי להתמודד עם אחוזי הלחות הגבוהים שבאוויר. כבר הרבה זמן שאני מפעילה עליו לחץ לא פיזי ולא מתון לארגן לנו טיול שורשים קטן בירושלים אך מה שהכריע את הכף והוציא את הרעיון מן הכוח אל הפועל היה הפוסט היפהפה על טיול בירושלים בבלוג היפהפה לא פחות טרונצ'ו – הורים וילדים נהנים מהחיים. מייד שלחתי הודעה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית: "בשבת אמור להיות נעים. ניפגש כולנו בשעה 11 בירושלים ליד ה- YMCA".

סיור בירושלים לכל המשפחה

איפה היינו ומה עשינו?

אבי הנרגש היה אחראי על המסלול והיום התחיל (איך לא) בסעודת בוקר במתחם התחנה הירושלמי, שמזכיר מאוד את מתחם התחנה בתל אביב רק יפה יותר וריק מאנשים. בירושלים כך מסתבר, יום שבת הוא היום החלש בשבוע. 

הרצפה בקפה לנדוור במתחם "תחנה ראשונה" בירושלים. נעליים של גולה

משם המשכנו ברגל לאורך פסי הרכבת של התחנה הראשונה אל תוך שכונת בקעה עם בתי אבן גדולים ויפהפיים תוך כדי שאנחנו מקשיבים לסיפורים של אבי על הפעם הראשונה שנסע ברכבת הזו לתל אביב (והפעם הראשונה שראה את תל אביב) – נסיעה שארכה אז למעלה משעתיים! מצד שני, הפקקים בבוקר מהרצליה לעבודה שלי ברמת גן נמשכים פרק זמן דומה ;-).

מסילת הרכבת שהוסבה לטיילת

בעודנו פוסעים לאורך השדרה היפהפיה וברוח שבוע הספר שמחנו לגלות תחנת אוטובוס ישנה שהוסבה לספריית רחוב מלאה בספרים עם ניחוח של פעם ודפים מצהיבים מלאי קסם ונוסטלגיות. 

דוד צחי ברגע של נחת

רצינו להמשיך בשכונה ולאורך טיילת פסי הרכבת עד שנגיע לבית ילדותו של אבי כקילומטר משם אבל סתיו התחילה לאבד ענין וביקשה נואשות (אם לדייק, דרשה בתוקף 😉 ) להגיע ל"טחנת הקמח שראינו בדרך". בשביל להגיע לטחנה שממוקמת במשכנות שאננים עשינו אחורה פנה חזרה אל עבר מתחם "התחנה הראשונה" ושמנו פעמינו אל עבר טחנת הקמח שממוקמת בראש הגבעה וצופה אל נוף מהמם של העיר העתיקה וכנסיית דור מציון הציורית.

התכנית לסייר קצת בשכונה ירדה מהפרק כשראינו שהסמטאות התלולות מלאות במדרגות צרות והבנו שיהיה קשה מאוד לעשות את זה עם העגלה של גור ולכן החלטנו להמשיך עוד קצת במעלה רחוב דוד המלך ולהגיע לבית YMCA ובעיקר לגינה המשגעת שפרושה מאחוריו. 

הגינה הקסומה הזו היא גן עדן לילדים שהתרוצצו בין העצים, השבילים וקפצצו בהנאה רבה בין האבנים הפזורות במזרקה שבמרכזה. הופתעתי מאוד לגלות שהגינה הזו הייתה ריקה לחלוטין, על אף שמסביבה בנייני מגורים רבים שמבחינה סטטיסטית לפחות חלקם, אמורים להיות שייכים למשפחות (מרובות) עם ילדים. מצד שני, מי אני שאתלונן…

משם שמנו פעמינו אל גן הפעמון שהוא פוטוגני מספיק כדי לשמח את האמא ועמוס באטרקציות שמשמחות את הילדים. מי אמר שאי אפשר לקבל הכל??

מה לובשים ליום בירושלים?

בבלוג אופנה עסקינן, ואי אפשר לסיים את הפוסט מבלי לתת את הדעת על המלבושים שבו. למרכזניקים שכמותנו סיור בירושלים מרגיש כמו סיור בחו"ל ואם כבר תיירת בעיר זרה, אז עדיף תיירת פריזאית ולכן בחרתי בשמלת פסים אוורירית בעלת אורך שהיה עובר אפילו במאה שערים (אם נתעלם מהקעקוע הענק שמציץ מהשרוול 😉 ). לשמלה ציוותתי זוג סניקרס נוחות ומוזהבות ששירתו אותי נאמנה בשיטוטי הארוכים בפריז ממש לאחרונה והרי לכם תלבושת משולמת לטיול אורבני שכזה. 

שמלה: שרה בראון; נעלי GOLA: שופרא

סתיו עדיין בשלב שבו היא רוצה להראות כמו אמא (ולא ההפך ממנה, שלב שוודאי יגיע בקרוב מידי) ולכן בחרה בשמלה שהכי דומה לשמלה שלבשתי אני. למקרה שתהיתם, ככה נראית נחת: עם פסים באדום ולבן. 🙂

שמלה: לילי ותום 

וכדי להוסיף נחת על נחת, בחרה סתיו לגור מכנסיים עם פסים. לא יכולתי להיות יותר גאה.

אם נהנית, צחקת, אהבת או אפילו רק סימפטת, אשמח מאוד לשמוע את התגובה שלך למטה, ואשמח מאוד גם ל"לייק" בעמוד הפייסבוק של "תלתלים" ובאינסטגרם המתולתל והצבעוני שלי.