חודש אוקטובר אמור היה להיות חודש נהדר: התחלות חדשות בעבודה, קורס כתיבה שהתחלתי וטיול בצפון איטליה. אבל איך אומרים: האדם מתכנן ואלוהים צוחק עם הומור שחור במיוחד. כבעלת בלוג לייף סטייל, חשבתי הרבה על הפוסט הראשון בתוך המציאות החדשה. עברה בי המחשבה לגנוז את הבלוג לתקופה לא מוגדרת והאמת היא שאני עדיין לא יודעת לאן פני, פניו, פנינו. אבל לכתיבה, יש כוח מזקק והבלוג וגם אתן הקוראות, ליוויתם אותי גם בעבר בתקופות קשות אז בינתיים, אנחנו (עדיין) כאן. אבל במקום פוסט רגיל עם המלצות על טיולים, או היכרות עם מעצבת אופנה, אני רוצה לחלוק אתכן מעט דברים שעוזרים לי להמשיך לתפקד גם כשכל מה שבא לי זה להיכנס למיטה ולצאת מתישהו ב-2027. 

מה רואים, מה אוכלים ואיך מתלבשים בכאלה ימים

מה רואים

בימים הראשונים שאחרי השבת השחורה, כמו כולם ישבתי צמודה לטלוויזיה מזפזפת בין ערוץ 12, 13 וכאן11 בתקווה שאחד מהם יהיה זה שיגיד "אופס. טעינו. זה לא אמיתי". אחרי כמה ימים כאלה החלטתי בכוח להתנתק ולחפש קצת אסקפיזם בטלוויזיה. בשלב הזה, לא הייתי מסוגלת לחשוב לראות משהו שמח, משעשע או רומנטי והעדפתי לבחור בטרגדיה שהסתיימה מזמן בסרט התיעודי על איימי ווינהאוס. השלב הבא היה בינג' על כל סרטי הארי פוטר כדי להזכיר לעצמי שגם ילד ששני הוריו נרצחו על ידי טרוריסט משוגע, יכול לצאת בסדר…

מה בבית

את הימים הראשונים העברתי בהיסטריה רבתי כשהסתובבתי בין החדרים והחבאתי סכינים למקרה הצורך🤦‍♀️. בהמשך כשמחשבות מעט יותר רציונאליות התחילו לחזור, חשבתי איך להפוך את הבית ממבצר לארמון. או לפחות לממ"ד קצת יותר נעים. אחרי שנאלצתי להוציא מהממ"ד את העציצים בגלל החלון הסגור חשבתי איך בכל זאת לשמח אותו ואותי בשהיות שלנו שם. לעזרתי הגיעו "העולם המופלא של גיא גיל" עם שני דיוקנים של פרידה קאלו – האישה, ההשראה והשפם והציירת ענבל וולר – ענבליקה, שיצאה במבצעי נובמבר על יצירות האומנות שלה.

אם בעציצים עסקינן, כל סיבה היא סיבה טובה להתחדש בעוד עציץ או 5, בעיקר אם הם נרכשו מעסקים בעוטף. חוץ מזה, אם יש משהו שעוזר לגרש קצת את תחושת המוות שתקפה אותנו אלה הם חיים חדשים וירוקים שמביאים איתם הצמחים הבייתה.

מה אוכלים

איך אני מקנאה בכאלה שמאבדות את התיאבון בתקופות של לחץ… מצד שני, אם הן לא יכולות להתנחם באיזו פחמימה טובה, במה עוד נשאר להתנחם???

מה לובשים

בגדים נוחים ונעלי ספורט למקרה שאצטרך לרוץ מהר למצוא מרחב מוגן או לברוח מפני מחבל… בתור אחת שמתגאה באוסף פריטי הפיאטים שמבוסס ברובו על וינטאג' ויד שניה שאני אוספת כבר 20 שנה, לראשונה בחיי אני לא בטוחה שאחזור אי פעם ללבוש את כל הגלאם הזה. הרצון שלי להתחדש היה דווקא בגזרת התכשיטים ברוח התקופה: שרשרת "חי" יצירתית של SAGA כי אם כבר עם ישראל חי, לפחות שיהיה מאובזר כראוי.

ושנדע ימים טובים….