לחיות בסרט

לחיות בסרט

אחרי הפוסט הקודם שהפעיל לתפארת את בלוטת הדמעות אני חשה צורך ורצון להעלות את המוראל וריכוזי האדרנלין עם איזו הפקת אופנה אסקפיסטית ומושקעת, ומה יותר אסקפיסטי מאשר מלון בוטיק מעוצב בתל אביב שעולה ללילה כמחצית העלות של הגן הפרטי של זבי החותם שלי אך מסב כמובן תוחלת אושר לא פחות לכתבה המלאה
פסקול ילדות

פסקול ילדות

שיר קינה מהילדות בגיל 4 עזבנו את תל אביב (שכונת התקווה mind you. תודו שהפתעתי) ועברנו ליבנה. מאז חלפו 33 שנים ולמרות שבתור נשים ואמהות תאי הזכרון האפורים עמוסים עד אפס מקום ויותר בשלל פרטים שנדרש מאיתנו לזכור, אני עדיין זוכרת את הלילה הראשון בבית כשעליתי בהתרגשות במדרגות לקומה השניה לכתבה המלאה
חרדת ביצוע

חרדת ביצוע

קצת פחות מארבע שנים חלפו מהרגע ששילחתי את הפוסט הראשון בבלוג ברחבי הרשת בחשש כבד. ייתכן שתופתעו לשמוע (ואם לדייק, לקרוא), אבל עד לפני כמה שנים אפילו פייסבוק לא היה לי. בשעה שההתלהבות מהרשת הצוקרברגית הייתה בשיאה, העדפתי אני להישאר באלמוניותי המנותקת, ולכן זה לא מפתיע (לפחות לא אותי) לכתבה המלאה
על עבריינות, אופנה ותלתלים

על עבריינות, אופנה ותלתלים

כמו כל קומדיית פשע מוצלחת, התחילה גם שלנו מתכנית תמימה שהלכה והסתבכה ככל שנקפו הדקות. התכנית כללה צילומים לבגדים המשגעים שמעצבת הגר קדם תחת שם המותג Duetic ביחד עם הצלמת ורד פרקש שאיתה שיתפתי פעולה גם בפוסט הזה. אחרי סיעור מוחות יצירתי בנוגע ללוקיישן שבו יערכו הצילומים החלטנו לכתבה המלאה
דברים שלימדה אותי אימי

דברים שלימדה אותי אימי

החודש נפטרה אימה של חברת ילדות אחרי 6 שנות חולי מייסרות ובכך הצטרפה חברה נוספת למועדון היתומות המפוקפק שלנו. בסוף ההלוויה שאלה אותי החברה אם היום כשאני נזכרת באמא אני זוכרת אותה חולה או בריאה. זה מייד החזיר אותי ליום האחרון של אמי לפני שנפטרה, כשהיא הסתכלה על אבא שלי במבט לכתבה המלאה
הפוסט הלבן או איך ללבוש לבן ולהשאר בחיים

הפוסט הלבן או איך ללבוש לבן ולהשאר בחיים

לקראת שבועות נצבעים כל חלונות הראווה בלבן ופרסומות של מוצרי חלב מושלכות אלינו מכל עבר וכולנו על סיפה של הרעלת לקטוז. שבועות הוא החג שבו כל מגזיני האופנה מתהדרים בהפקות לבנות לרגל החג וגם קהילת הבלוגריות מתהדרת אף היא במבלושים לבנים חגיגיים.  אולם השילוב של שלומויאליות אישיותית, לכתבה המלאה

Copyrighted Image

נגישות