דברים לעשות כשהבעל בחו"ל – חלק שלישי
הנה שוב הגיעה העת הזו בשנה שבעלי "נאלץ" לנסוע לניו יורק לענייני עבודה ואני נותרת לבדי עם שני בנדיטים שמריחים את חולשתי (שלא לומר חרדותי) כמו שכריש מריח דם, ולכן החלטתי להמשיך במסורת החיובית והאופטימית שהתחלתי לפני כמעט שנתיים בפוסט הזה - כשנותרתי לבדי בחודש שמיני עם...
הטיול השנתי של משפחת לוי – חופשה משפחתית בצפון
יודעת כל אם שהדרך היחידה לשרוד את "אוגוסט הנורא" היא על ידי תכנון תכניות מפורטות ככל שניתן עבור כל אחד מימי החופש. מי שלא ראה הורים מתכננים בקפידה את לוח אוגוסט בחלוקת משמרות בייביסטר, פעילויות ואטרקציות לא ראה יעילות מימיו! אוגוסט עם הילדים בצפון שנה שעברה...
מלאכת יד
תכירו את מעצבת האופנה היצירתית הזו אי שם בשנות ה-80 בבית הספר היסודי "מעיין" ביבנה, נקבע יום אחד בשבוע כיום לימודים ארוך שכלל 3 חוגי העשרה בזה אחר זה בשעות הצהריים שלאחר סיום הלימודים. השיעור הראשון היה למרבה המבוכה שיעור "כלכלת בית" שבו אם זכרוני אינו מטעני (וייתכן...
אלוהי הפרטים הקטנים
ידוע הוא שאלוהים נמצאת בפרטים הקטנים וזו הסיבה שגם השמלה המעוצבת ביותר אינה יכולה לכפר על הזנחה (פושעת!) של הציפורניים, ומן העבר השני, מי שציפורניה מעוצבות לתפארת תראה נהדר גם בלבוש בסיסי עם תוספת של אודם אדום ותו לא. רגע לפני שאני צוללת פנימה אל נבכי הפוסט גילוי...
לחיות בסרט
אחרי הפוסט הקודם שהפעיל לתפארת את בלוטת הדמעות אני חשה צורך ורצון להעלות את המוראל וריכוזי האדרנלין עם איזו הפקת אופנה אסקפיסטית ומושקעת, ומה יותר אסקפיסטי מאשר מלון בוטיק מעוצב בתל אביב שעולה ללילה כמחצית העלות של הגן הפרטי של זבי החותם שלי אך מסב כמובן תוחלת אושר לא...
פסקול ילדות
שיר קינה מהילדות בגיל 4 עזבנו את תל אביב (שכונת התקווה mind you. תודו שהפתעתי) ועברנו ליבנה. מאז חלפו 33 שנים ולמרות שבתור נשים ואמהות תאי הזכרון האפורים עמוסים עד אפס מקום ויותר בשלל פרטים שנדרש מאיתנו לזכור, אני עדיין זוכרת את הלילה הראשון בבית כשעליתי בהתרגשות...
כל השבוע לח
שבוע קשה עבר על כוחותינו. כאילו ש-200 המעלות ו-2000% הלחות לא מספיקים, חיסון גיל שנה השנוי במחלוקת שגור קיבל הביא איתו עוד קצת חום שסירב לרדת על אף השימוש בשלל התרופות. אחרי כמה ימים שכאלה, ירד החום ולשבריר שניה חשבנו שהאפיזודה הסתיימה אלא שמהר מאוד גילינו שמוקדם מידי...
חרדת ביצוע
קצת פחות מארבע שנים חלפו מהרגע ששילחתי את הפוסט הראשון בבלוג ברחבי הרשת בחשש כבד. ייתכן שתופתעו לשמוע (ואם לדייק, לקרוא), אבל עד לפני כמה שנים אפילו פייסבוק לא היה לי. בשעה שההתלהבות מהרשת הצוקרברגית הייתה בשיאה, העדפתי אני להישאר באלמוניותי המנותקת, ולכן זה לא מפתיע...
ירושליים עם ילדים בלי לוותר על הסטייל
אבא שלי ירושלמי במקור, אם כי למתבונן התמים מהצד הוא עשוי להראות תל אביבי אורבני למהדרין, אולם חדי העין יוכלו להבחין ברמזים מסגירים כמו סלידה בלתי מוסברת או הגיונית מחוף היום וקושי גנטי להתמודד עם אחוזי הלחות הגבוהים שבאוויר. כבר הרבה זמן שאני מפעילה עליו לחץ לא פיזי...
על עבריינות, אופנה ותלתלים
כמו כל קומדיית פשע מוצלחת, התחילה גם שלנו מתכנית תמימה שהלכה והסתבכה ככל שנקפו הדקות. התכנית כללה צילומים לבגדים המשגעים שמעצבת הגר קדם תחת שם המותג Duetic ביחד עם הצלמת ורד פרקש שאיתה שיתפתי פעולה גם בפוסט הזה. אחרי סיעור מוחות יצירתי בנוגע ללוקיישן שבו יערכו...
דברים שלימדה אותי אימי
החודש נפטרה אימה של חברת ילדות אחרי 6 שנות חולי מייסרות ובכך הצטרפה חברה נוספת למועדון היתומות המפוקפק שלנו. בסוף ההלוויה שאלה אותי החברה אם היום כשאני נזכרת באמא אני זוכרת אותה חולה או בריאה. זה מייד החזיר אותי ליום האחרון של אמי לפני שנפטרה, כשהיא הסתכלה...
