לפני כך וכך שנים כשהייתי בכיתה ח' (והנה אני כבר באה בימים ובת 37 ויומיים…) נתקלתי בעיתון במודעה על סוכנות דוגמנות לילדים שחיפשה את "הפנים החדשות". התקשרתי לברר במה מדובר וכשנאמר לי שגובה הוא אינו פרמטר מיהרתי בהתלהבות לאימי שמסיבות שאינן ברורות זרמה עם הרעיון האווילי הזה וקבעה לנו פגישה בסוכנות. הסוכנות הייתה ממוקמת בדיזנגוף סנטר ובהיותי יבנאית פרובינציאלית בת 14 הגעתי למסקנה האווילית עוד יותר ששום דבר רע לא יכול להתרחש במקום שממוקם בדיזנגוף סנטר.
הגעתי לפגישה נרגשת ומרוגשת ונתבקשתי על ידי אישה יפה ומטופחת לעמוד ולהסתובב. לאחר שנבחנתי על ידה בשבע עיניים שכל אחת מהן הייתה מאופרת למשעי, היא הציעה לנו את "הקורס" לדוגמניות שכולל לימוד איפור, לימוד צעידה על מסלול ובוק מקצועי. במילים אחרות: כל מה שלא לימדו אותי בכיתת המחוננים שבה למדתי ביסודי.

על אף שאמא שלי ידעה היטב שהיא לא מגדלת את קלאודה שיפר הבאה היא הסכימה לרשום אותי לקורס שעלה אלפי שקלים כנראה מתוך מחשבה שלפחות כך היא תחסוך כסף על פסיכולגים בעתיד 😉


וכך מצאתי עצמי מידי שבוע נוסעת בשלושה אוטובוסים לדיזנגוף סנטר, כשמבין כל המפגשים המפגש שחיכיתי לו יותר מהכל היה מפגש הצילומים לבוק. אחרי שבחרתי את הביגוד והתאפרתי, הובלתי כלאחר כבוד לעמדת הצילומים שבה הדגמתי שלל פוזות פוטוגניות יותר או פחות. אחר כך כשהרגשתי משוחררת יותר מול המצלמה עשיתי את הבלתי ייאמן וחייכתי חיוך קטן ומבויש אלא שהצלם מייד עצר אותי ואמר: "החיוך לא יפה". כשנגמרו הצילומים הוא התיישב לידי, שאל אותי איך היה לי ואם יש לי חבר, והניח לי יד על הירך.
שלושה דברים לימד אותי היום הזה:
1. יש לי חיוך מכוער
2. מגברים יש להיזהר
3. אני לא אוהבת להצטלם
וכך בעקבות אותה חוויה התחלתי לנהל יחסי שנאה ופחד מפני המצלמה ואת שאר שנותי העברתי כמה שנקרא "לא פוטוגנית". המהפך הגיע באמצעות בלוג האופנה שקצרה היריעה מלהתחיל להסביר כמה טיפולים פסיכולוגים הוא חוסך לי ;-). זה לא קרה מייד, אבל לאט לאט התחלתי להתידד עם המצלמה. בהתחלה מרבית התמונות המוצלחות שלי היו עם הראש למטה, או הצידה ובהמשך, למדתי איך להיישיר מבט למצלמה, ולשרוד את הפריים באלגנטיות פוטוגנית.

לבסוף הגיע גם החיוך.


3 וחצי שנים מהיום שנוסד הבלוג, ועל אף שאני רחוקה קילוגרמים רבים וחסרה סנטימטרים רבים לא פחות ממה שנחשב כסטנדרט (מעוות יש לומר) עבור דוגמנית, הוזמנתי על ידי עינת רוטפוס – יזמית אופנה והאישה שמאחורי מיזם האופנה המצוין גילדת המעצבים שמאגד תחתיו קומץ מובחר ואיכותי של מעצבים ישראליים בעלי סגנון ייחודי, להתארח בהפקת אופנה שכל כולה עיצובים של מעצבות הגילדה המוכשרות.



אין ספק בליבי שלא רק בגלל תלתלי היפים הוזמנתי להפקה המופלאה הזו אלא בעיקר בזכות מה שמסתתר מאחוריהם ולא פחות מכך, המסר הכנה שחשוב לי (ואני מקווה שבהצלחה מסוימת) להעביר.


בימים אלו תוכלנה להנות ממרכולתה המופלאה של גילדת המעצבים גם בחנות הפופ אפ החדשה שלה שנפתחה לזמן מוגבל וקצוב עד סוף חודש יולי בדינזגוף סנטר, שער 6 בבנין ב' קומה 2 ליד חנות "יער הפיות" המיתולוגית. ויש גם הפתעה: כל מי שתגיע לחנות ותספר שהגיעה דרך הבלוג תזכה ב-10% הנחה!


ואם לסכם, אל תסתכל בתלתל אלא במה שיש בו 😉


מה שכן, מגברים אני עדיין נזהרת…

אשמח מאוד לשמוע את התגובה שלכם למטה, וישמח אותי לא פחות, אם תפנקו ב"לייק" בעמוד הפייסבוק של "תלתלים" ואם גם נהנית לקרוא ובא לך באמת לפנק, אשמח מאוד אם תצטרפי לרשימת הדיוור של "תלתלים" בכל אחד מהבנארים שקופצים פה מידי פעם או למטה בסוף סוף הפוסט.






את נראית מעולה! ממש.
תודה רבה יקירה. האמת שהפוסט הזה היה חלק מהפקה של ממש אז יש "שדרוג" מסוים של המראה הכללי. שאר הפוסטים קצת יותר אותנטיים 😉
פוסט נהדר ומרגש!!!!
בתור מי שמאד מאד ביקורתית כלפי הצילומים שלה והחיוך שלה בפרט, הפוסט הזה גרם לי לחשב מסלול מחדש.
אני שמחה מאוד לשמוע. חיוך אמיתי ומעומק הלב, עושה את כולנו יפים יותר
לקחנו בזמנו את פרויקט הדוגמנות די ברצינות. אני זוכר שקיימנו דיון משפטי על החוזה שחתמנו עליו, המבטיח בלעדיות בייצוג לסוכנות הנ"ל ..
ואת הפרות אנחנו קוטפים היום 🙂
מולה סנטר! אני זוכרת אותם! ויש לך חיוך יפייפה.
תודה יקירה. במשך קרוב ל-20 שנה כמעט שאין לי תמונות עם חיוך. יש לי הרבה שנים לפצות עליהן עכשיו.
פוסט מדהים ונוגע. ואת דארלינג, יפייפית על!!!!
את נפלאה והשראה גדולה.
יש כאן כמה תמונות קטלניות!
הייתה פה חתיכת הפקה והשקעה, והמון המון איפור
ווואו, ולחשוב שאת חשבת שאת לא פוטוגנית 🙂 🙂 🙂
פוסט נפלא, הצילומים נהדרים, וגם עינת 🙂
נשבעת לך שלא רק "חשבתי" שאני לא פוטוגנית, באמת הייתי לא פוטוגנית. מוזמנת לשאול את בעלי.
נהדרת
תודה רבה!
מקסימה ממש. (המראה, הכתיבה, המסר). 🙂
איזה כיף לשמוע. תודה רבה
מהממת!
תודה רבה נועם (הבת) 🙂