אחד הדברים שאני אוהבת בבלוג הוא את האפשרות, הזכות והמנדט לייצר הפקה שמחברת בין כמה נושאים, או לוקיישנים או מעצבים שונים, באופן שהשלם שיצא יהיה גדול מסך חלקיו. יש הקוראים לזה קריאייטיב, יש הקוראים לזה סטיילינג, ואני אומרת: "מה זה משנה, העיקר שיש קוראים 😉 ". חיבור מוצלח שכזה שיצא בעיני מרהיב ביופיו (וכמו כל אם גאה גם כאן אני מצליחה לשמור על האובייקטיביות הנדרשת) הוא החיבור בהפקה הזו שמחברת בין התכשיטים של ענת פרץ בעלת מותג תכשיטים ותיק בשם "ענת דברים יפים" ומעצבת הנעליים מיקה דרימר.

הפעם החלטתי להוציא אתכן למסע סטיילינג שמחבר בין שתי נשים נפלאות, מעוררות השראה ויוצרות פריטים שהופכים את העולם למקום הרבה יותר יפה.

איך משלבים בין תכשיטים לנעליים בסטילינג יוצא דופן

דנים עם דנים עם דנים – תכשיטי הג'ינס של ענת דברים יפים עם סנדלי הג'ינס של מיקה דרימר

לאן שפנייך מועדות כשיש ספק – ג'ינס או במילה ההולמת את אבשלום קור: דנים. אז נכון שבחודשי יולי אוגוסט המחשבה על חניטה במכנסי ג'ינס עבים נעימה בערך כמו טבלת הייאוש עד סוף החופש הגדול (להורים שבינינו) אבל ג'ינס אינו חייב להיות רק במכנסיים והוא יכול לקבל מקום של כבוד גם בתכשיטים ובנעליים.

צילום: ורד פרקש; נעליים: מיקה דרימר; טבעת: ענת דברים יפים

צילום: ורד פרקש; שרשרת: ענת דברים יפים

צילום: ורד פרקש; תכשיטים: ענת דברים יפים; גופיה: ZUCKER

כשהבוהושיק של "ענת דברים יפים" פגש את הגלאם של מיקה דרימר

החל משנות ה-60 העליזות מקבל מראה הבוהושיק מקום של כבוד. אמנם השיק המקורי של שנות ה- 60 לא נולד ממניעים פאשניסטים אבל היי, גם הג'ינס במקור הומצא כבגד עבודה לעבדים במטעי הכותנה מה שלא מפריע לרשתות יוקרה כמו דיזל לגבות עבורו היום מחיר של שדה כותנה שלם…

צילום: ורד פרקש; שרשרת: ענת דברים יפים

צילום: ורד פרקש; נעליים: מיקה דרימר

צילום: ורד פרקש; תכשיטים: ענת דברים יפים

צילום: ורד פרקש; תכשיטים: ענת דברים יפים, נעליים: מיקה דרימר; שמלה: Naftul

כשהבוהושיק של "ענת דברים יפים" והגלאם של מיקה דרימר פגשו את הפיאטים שלי

בעוד שיש כאלה שבעיתות מצוקה פונות לפחממות או שוקולד, עבורי אלו הפיאטים. תהא המצוקה אשר תהא: ילד חולה, בעל בחו"ל או לילה ללא שינה, מסייעים הפיאטים במצוקתי הנפשית ובמחי נצנוץ הופכים את הייאוש להרבה הרבה יותר פוטוגני.

צילום: ורד פרקש; תכשיטים: ענת דברים יפים

צילום: ורד פרקש; תכשיטים: ענת דברים יפים

צילום: ורד פרקש; תכשיטים: ענת דברים יפים; נעליים: מיקה דרימר; שמלה: Naftul; ג'קט פיאטים: קלווין קליין מאתר היד השניה Mine online

צילום: ורד פרקש; נעליים: מיקה דרימר

כשיש ספק – השמלה השחורה הקטנה

אם נתעלם לרגע מהעובדה שגבריאל קוקו שאנל השתמשה במאהבה הקצין הנאצי כדי לסלק את האחים ורטהיימר שהיו שותפיה העסקיים, הרי שבמרבית הדברים היא ידעה על מה היא מדברת וגם מי שאינה דוברת פאשניזם שוטפת יודעת מהי השמלה השחורה הקטנה. לכן גם בשידוך הזה שבין "ענת דברים יפים" למיקה דרימר נתתי מקום של כבוד גם לשמלה השחורה הקטנה של המותג In between שכבר הוצגה פה בבלוג בפוסט המטלטל תחת האשטג #metoo ושמסגרתו צילמנו שלל מעצבות ישראליות. 

צילום: ורד פרקש; שרשרת: ענת דברים יפים; נעליים: מיקה דרימר; שמלה: In Between

צילום: ורד פרקש; טבעת: ענת דברים יפים

צילום: ורד פרקש; תכשיטים: ענת דברים יפים

כשיש ספק ולא מתחשק שמלה, אוברול שחור

אוברול שחור הוא הפרשנות המודרנית ובעיקר המגניבה ל"שמלה השחורה הקטנה". הוא מתאים להכל, הוא צעיר וכן, הוא גם מרזה ;-).

צילום: ורד פרקש; שרשרת: ענת דברים יפים

צילום: ורד פרקש; נעליים: מיקה דרימר

צילום: ורד פרקש; שרשרת: ענת דברים יפים

מהתמודדות עם מחלת הסרטן אל לימודי עיצוב – תכירו את המסע המופלא של מיקה דרימר

הנעליים הנהדרות שבצילומים עוצבו על ידי המעצבת והפסלת מיקה דרימר שהיא הרבה יותר ממעצבת נעליים, דרימר היא מעצבת אומנות בתנועה. הסיפור של מיקה מקסים ומעורר השראה ובמקום להכביר במילים בעצמי החלטתי לתת לה לספר את סיפורה במילותיה שלה.

"הפיסול היה עבורי תחביב עד שבשנת 2005 הגיע אלי אוצר שהתלהב מאוד מהפסלים שלי והציע לי להציג פסלים שפיסלתי וככה התחלתי להציג בתערוכות. בשנת 2013 חליתי בסרטן השד, אירוע שגרם לי לחשב מסלול מחדש בהרבה תחומים שונים. אחרי שנה וחצי של טיפולים חוויתי סוג של הארה פנימית ובהחלטה של רגע החלטתי שאני רוצה ללכת ללמוד עיצוב נעליים. באותה תקופה שהיתי בטיפולים בארה"ב וחזרתי במיוחד לארץ וגיליתי את בית הספר "הגילדה" ושבוע אחרי שסיימתי את סדרת הטיפולים התחלתי ללמוד שם ובדיעבד אני יכולה לומר שזה פשוט הציל את חיי.

בשנה הראשונה למדתי את הטכניקה של ייצור נעליים ובשנה השניה למדתי איך להיות מעצבת. זה היה תהליך מאוד משמעותי עבורי כי למדתי שיש פער גדול בין עיצוב לאומנות. אומן פועל אך ורק מתוך הרגש והשראה ומחויב באופן טוטאלי לתהליך היצירה ואילו מעצב צריך לחשוב גם על המימד הפרקטי והמסחרי, אם כי נדמה שהיום הגבולות פחות נוקשים מפעם. אני עדיין בחשיבה של אמנית והחשיבה העיצובית מאזנת את האמנית שבי כי היא עוזרת לי לחשוב על קהל היעד ושימושיות, אלמנטים שלא קיימים בכלל באומנות. חיפשתי את המקום שלי שמאפשר לי את החופש האומנותי שלי בין כל השיקולים הפרקטיים. ומבחינתי כל עוד אני יכולה להמשיך ולשמור על החופש הזה, אני אמשיך לעצב. ברגע שארגיש שאני מאבדת מהחופש הזה אני אלך הלאה.

בעולם האומנות יצירת נחשבת "מקורית" עד 12 שכפולים שלה. לכן וכדי לשמור על האומנות שלי, אני יוצרת מכל דגם  בין 10 ל- 12 זוגות בלבד, בסך הכל 2 זוגות מכל מידה. אם אייצר יותר מכל דגם, הערך של כל דגם ירד והוא כבר לא יחשב "יצירה מקורית".

עד היום הוצאתי 4 קולקציות כשלכל קולקציה יש השראה משלה. הקולקציה הראשונה הייתה בהשראת מסע הסתיו חורף בחיי. התחלתי לחפש תמונות מתוך חיי בסתיו חורף ולמצוא את הדברים הראשונים שחוויתי כמו שלג ראשון ולהתחבר לחוויה של מה כל אחד מהם עושה לי. כשהתחלתי לחפש מצאתי תמונה שצילמתי כשהתחיל לנשור לי השיער מטיפולי הכימוטרפיה. מי שעברה את זה יודעת שהשיער נושר בקבוצות גדולות. באחד הבקרים, התעוררתי עם קבוצת שיער שנשרה והנחתי אותה על המצעים הפרחוניים שלי והתבוננתי בה. מתוך הקושי עלה גם משהו מאוד יפה ובספונטניות צילמתי את זה. פתאום כשנתקלתי בתמונה בפרספקטיבה של שנתיים יכולתי לראות את מה שלא ראיתי בזמן אמת: מתחת לכל דבר גדול שנושר צומח משהו יפה יותר. מאז, כל מה שאני יוצרת מגיע ממקום של אופטימיות גדולה מתוך מטרה לשמח נשים עם נעליים שיזכירו להן את מה שטוב בעולם הזה.

הקולקציה השניה נעשתה בהשראת סופיה לורן. אישה שמחה, חזקה, ללא גיל. לקראת הקולקציה חקרתי עליה, למדתי עליה ועל חייה וחיברתי דברים מתוך מסע החיים שלה לדברים שקשורים אלי. קצת אחרי שסיימתי הבנתי שבעצם לא עשיתי את הקולקציה עליה אלא עשיתי על אמא שלי שמאוד מזכירה אותה מהרבה בחינות.

הקולקציה השלישית שלי היא בהשראת שוקולד וקינוחים. הדבר המדהים הוא שישבתי עם 42 סוגי עורות וחומרים בסטודיו והייתי צריכה לחבר חומרים שהם בעצם חיבור טעמים: צבע מנטה וצבע תות. החיבור של הדגם היה בעצם לפי הטעמים שאני אוהבת וזה גרם לי להרגיש את הטעמים האלו בחיך כאילו אני באמת טועמת אותם.

הקולקציה האחרונה נקראה "זכרונות רומנטיים" והיא התבססה על פסלי השמלות הרומנטיות שהייתי מפסלת עם מחוכים, מחטבים והלבשה תחתונה מהמאות הקודמות. ההשראה הרומנטית הזו התבססה על פנטזיה שלי על האישה שלובשת כותנת משי ועוטה על עצמה חלוק משי כשהיא יוצאת מהמיטה ויוצאת למרפסת לשתות מספל הפורצלן שלה."

הגלריה וההרצאות של מיקה דרימר

הגלריה של דרימר ממוקמת ברחוב וינגייט 17 בהרצליה פיתוח.

חוץ מאשר יצירת והצגת הדגמים, מקיימת דרימר בגלריה שלה הרצאות ללא תשלום שמורכבות משני חלקים: בחלק הראשון מספרת דרימר כיצד הגיעה להיות בגיל 65 מעצבת נעליים ומספרת על תחילת דרכה המקצועית בצעירותה כשהייתה אחת מיועצות התדמית הראשונות בארץ.

החלק השני של ההרצאה הוא על סטייל. החלק הזה כולל סיור בביתה של דרימר שמשמש גם כמוזיאון ומחובר לגלריה. במסגרת הסיור מוצגים פסלים שהיא פיסלה ובהמשך עוברים עם דרימר את התהליך והמסע מרגע שניצת הרעיון ועד שיוצאת נעל.

ניתן לארגן הרצאות לקבוצות נשים לפי דרישה או לאירועים פרטיים או לעקוב בעמוד הפייסבוק של דרימר ולבדוק מתי נערכות הרצאות.

סיפורה של ענת דברים יפים

תכירו את ענת פרץ, נשואה ואמא לשלושה, מעצבים תכשיטים יוצאי דופן כבר כמה עשורים, פורצת דרך בתחומה וזוכת פרסים בינלאומיים על עיצוביה והטכניקות הייחודיות שהיא הגתה. כך מספרת ענת את סיפורה במילותיה שלה:

ההתחלה והצמיחה הגדולה

"בילדותי אחד הדברים שהכי אהבתי לעשות הוא לבקר אצל סבי וסבתי. סבי היה חייט והיו לו המון כפתורים וסבתי הייתה שומרת לי אותם בקופסת מתכת מיוחדת. אהבתי להשחיל את הכפתורים לכדי שרשרת והתמוגגתי כל פעם מחדש.

בתיכון בחרתי במגמת אומנות ולמדתי פיסול, גרפיקה, ציור ואריגה. בצבא התחלתי לייצר תכשיטים מכל הבא ליד: עורות, עצים, פימו וכל מה שהיה בסביבתי. לאט לאט התחלתי לשווק את התכשיטים לחנויות בוטיק נחשבות וביום השחרור שלי מצה"ל, כבר היה לי יומן עמוס בהזמנות ועבודות, כולל פגישה עם מעצב נחשב בלונדון. וכך, נסעתי לבדי ילדה בת 20 ללונדון ונחשפתי לעולם שלם של עיצובים, תכשיטים ושפע. שם הבנתי לראשונה את הכוח האדיר שיש לאופנה.

בשנת 1988 כבר הייתי בעלת בוטיק ברחוב דיזנגוף ובעזרתם האדיבה של צוות העובדים שלי התחלתי לצאת במסעות לכיבוש השוק הבינאלומי. הצגתי בתערוכות בכל רחבי העולם מניו יורק עד סין (ובכולן הייתי המציגה הישראלית הראשונה) והמותג הלך וגדל ועברתי מחנות בוטיק קטנה למרכז גדול בן שלוש קומות.

המשבר הכלכלי וההזדמנות שהוא פתח

בשנים 2007-2008 חווינו ביחד עם מרבית העולם משבר כלכלי חריף, ובזה אחר זה נסגרו עסקים רבים. כדי להמציא את עצמי מחדש התחלתי לחפש שווקים חדשים וחשתי אחריות רבה ל-25 העובדים שלי שהיו עבורי משפחה לכל דבר. החלטתי לנסוע להציג ביפן ללא מתווכים, מבלי להכיר את התרבות או להבין את השפה. בדרך פספסתי את הטיסה, לא מצאתי מלון והמזוודה הגיעה באיחור. הקשיים המשיכו גם בתערוכה עצמה כשהציבו את הדוכן שלי במקום הלא נכון ורק לקראת סוף התערוכה הגיעו במקרה שתי נשים סיניות והתפתחה בינינו שיחה ובהמשך התברר לי כי הן תעשיניות מצליחות והיו אורחות הכבוד של התערוכה הזו. המפגש הזה הסתיים בהזמנה גדולה שהן ביצעו ממני לכל 80 החנויות שברשותן.

כיום ולאחר 30 שנות עשיה ויצירה אני מרגישה את הצורך להעביר הלאה את מה שלמדתי במהלך השנים וגמלה בי ההחלטה לפתוח את שערי מפעלי לנשים מעצבות ויוצרות שנמצאות בתחילת דרכן ומכאן נולד המיזם החדש שלי INNOART שזאת בעצם חממה למעצבים וליוצרים כשהחזון שלי הוא ליצור חממה וקהילה למעצבים ויוצרים שרוצים להצליח ולהתפרנס בכבוד ואני מקווה שזה יהפוך לבית של יוצרים ומעצבים ישראלים רבים.

לצורך כך אני פותחת את חלל העבודה הגדול שלי במתחם הבורסה ברמת גן לעבודה עצמית של בוגרי מגמות עיצוב מכל הארץ ואני עוזרת להכין אותם לאתגרים העומדים בפניהם במימוש החלום שלהם להקמת עסק עצמאי ורווחי."

לאתר ולחנות אונליין של ענת דברים יפים.

אם את מעצבת או יוצרת ומעוניינת להצטרף לחממה של ענת פרץ את מוזמנת לפנות אליה בהודעה פרטית בעמוד הפייסבוק של Anat Collection ועל הדרך לפרגן גם ב"לייק" כי פרגון הוא בחינם 😉

נהנית ואת רוצה לקבל למייל גם את הפוסטים הבאים ולהכיר עוד מעצבים ומעצבות ישראליים? בואי ותצטרפי לרשימת הדיוור של "תלתלים" ותהיי הראשונה לדעת על הנחות, מבצעים והגרלות של פריטי אופנה שווים שמוצעים רק לקוראות הבלוג. ואם החלטת שלא, אל תרגישי רע, זה לא שאני נעלבת או משהו…;-)

מוזמנת גם לפרגן ב"לייק" לעמוד הפייסבוק של "תלתלים" ולהצטרף ל-16,000 העוקבים שלי באינסטגרם.