לאחרונה קראתי פוסט מצוין במגזין הנשים miss mandala שבו התארחה אם כל המנטוריות העצמאיות רונית כפיר (שאם אתם כמוני ילדי שנות ה-80 ייתכן שאתם זוכרים אותה מהתכנית “תוססססססססססס”) בפוסט בשם “תוגת העצמאית”. הפוסט מתחיל בסיפור חברתה של כפיר שחזרה להיות שכירה אחרי שמאסה בחיי העצמאות על שלל הלחצים שהם מביאים. אמנם את הבלוג אני מנהלת כבר כמעט 6 שנים(!) אבל את חיי העצמאות מקרוב אני חווה בסך הכל מחודש מאי האחרון ומה אומר לכם ידידי, לא פשוט הענין…ואם מנטורית שכזו חווה כאלה קשיים מה תגיד אזובת קיר מתולתלת שכמותי?? אז לרגל חצי שנת עצמאות מלאה החלטתי שלא טוב לשמור הכל בבטן (וחוץ מזה זה עושה קמטים…;-) ) ולפרוק מעט מהקשיים האלה ועל הדרך לארח ולשמוע את בלוז העצמאות של שרית לוי בעלת בוטיק האופנה “סטודיו לונה” והצלם נתי תורג’מן

למה כל כך קשה להיות בלוגרית עצמאית?

חוסר ודאות כלכלית

זאת הקלישאה הכי גדולה אבל זה רק אומר שהיא נכונה ;-). ידעתי שהמעבר ממשכורת חודשית קבועה ובטוחה לחיי ה”לא נודע” תהיה קשה, ועדיין כמה שהכנתי את עצמי למעבר לא חשבתי שעוד חודשים אחר כך אני עדיין אחווה כאלה חרדות. קיוויתי שאחרי ההלם של החודש חודשיים הראשונים אתחיל להתרגל לרעיון אבל בינתיים זה טרם קרה וחוסר הוודאות והחשש מפני ה”מה יהיה” במידה רבה הולכים ומתגברים….אבל היי, אני תמיד אוכל לחזור למלצר …  

קושי נוסף הוא העובדה שהדברים לא תמיד (ואם לדייק, רוב הזמן…) מתפתחים כמו שתכננתי בתכנית העבודה. כל יועץ עסקי, קואצ’ר ושכמותיהם יגידו לכם שאי אפשר לנהל עסק בלי תכנית עסקית מסודרת ויעדים. בתור עובדת תאגידית לשעבר, אני מורגלת בתכניות עבודה רבעוניות, שנתיות, מחומשות ומה לא, וכך, עוד בטרם יבשה הדיו האלקטרונית על הסטטוס החדש שלי ברשויות המס, הכנתי קובץ אקסל עשוי לתפארת שהציג עליה תלולה בהכנסות מידי חודש. וכך עברו החודש הראשון והחודש השני וגיליתי שהאלגוריתם של אינסטגרם לא משתף פעולה עם תכנית העבודה ושלשכות משאבי אנוש בארגונים לא עומדים בתור כדי להזמין את ההרצאה שלי על חיסכון פנסיוני למרות שבעיני רוחי המיתוג של “הרצאה צבעונית על נושא אפור” היה משהו ששום מנהלת משאבי אנוש לא תוכל לעמוד בפניו. אך ראו זה פלא ואני והרצאתי הצבעונית נותרנו שתינו בסלון בבית…

העבודה שאינה נגמרת

בתקופת הביניים כשעוד לא סיימתי את העבודה במבטחים אבל כבר פעלתי במלוא המרץ בענייני הבלוגינג לקראת עצמאות מלאה עבדתי קרוב ל-200% משרה וזה בימים הרגועים ;-). זה אומר שעבדתי סופ”שים, ימים ולילות וחלמתי על החודש הראשון של חיי העצמאות שיוקדש רק למקצועי החדש וכך אקבל חזרה את לילותי לעצמי ואת שבתותי נטולות עבודה עם משפחתי. 

זה כמובן לא קרה, ובאופן שמצליח להפתיע גם אותי, אני מוצאת את עצמי עובדת עוד יותר שעות ממה שעבדתי קודם כי העבודה בעסק של עצמי לעולם לא באמת נגמרת, והתסכול הולך וגובר כי קודם לכן לפחות הרווחים וההכנסות תאמו (כמעט) את שעות העבודה ואילו עכשיו יחס שעות עבודה-השתכרות מזכיר יותר את הנעשה בסוויטשופס בוויאטנם….

התחושה שאין תמיכה מהמדינה

כשעברתי לחיי העצמאות ידעתי שאצטרך מעכשיו לשלם בעצמי את הכספים לקרן הפנסיה, לקרן השתלמות ולהמשיך לשלם ביטוח לאומי. ידעתי שזה יהיה קשה אבל הופתעתי לגלות עד כמה. למשל גיליתי שעצמאי משלם יותר מפי שתיים ביטוח לאומי מאשר שכיר, אבל מקבל הרבה הרבה פחות. אין פיצוי בתקופה של חודשים “מתים” (אוגוסט מישהו?) וכמובן שאין זכאות לדמי אבטלה אם העסק לא מתרומם. וכמו שאמרה לובה: “אין עבודה. קשה קשה…”. 

הבדידות

הרבה דברים הבאתי בחשבון במעבר לחיי העצמאות: את העבודה הקשה, את הקושי לייצר הכנסות משמעותיות בתחילת הדרך, את חוסר הוודאות ועוד הרבה נפלאות אחרות. מה שלא הבאתי בחשבון, הוא את תחושת הבדידות. לקום בבוקר (או במקרה של הילדים שלי – לפנות בוקר….), לארגן את הילדים, להתיישב מול המחשב, לעשות כמה עבודות בית, להוציא את הילדים ו… נגמר היום. אין בשביל מי או מה להתלבש, אין עם מי לדבר, אין למי לקטר על הקטן (שכבר לא כל כך קטן) שעדיין לא ישן כמו שצריך, על הבחירות, על החום, על הקור, על המשהו. רק אני ומקלדתי. 

ובנימה אופטימית

ואם זאת, בבלוג אסקפיסטי ושמח עסקינן, אז אי אפשר שלא לסיים בחצי הקאווה המלאה. החופש ליצור, העבודה מתוך תשוקה והבעלות על לוח הזמנים שלי, הם הסיבות שיצאתי לרכבת ההרים הזו מלכתחילה. או כמו שנאמר: מי שעובד במה שהוא אוהב לא צריך ללכת לעבודה יום אחד בחייו. 😉 והפרנסה? בסוף גם היא תגיע…לא? 

בלוז העצמאית של שרית לוי בעלת הבוטיק LUNA

שרית לוי בעלת “סטודיו לונה” שממנו השאלתי את כל הבגדים המשגעים שצילמנו בהפקה הזו חולקת איתנו את “בלוז העצמאות” שלה:

“עד לפני שנתיים עבדתי כשכירה כמנהלת רכש ולוגיסטיקה. העבודה הייתה נוחה אבל הרצון להתפרנס מעשיה שאני נהנית ממנה הכריעה בסוף וויתרתי על הנוחות כדי לפתוח בוטיק שמשקף את ה”אני מאמין” שלי בכל הנוגע לאופנה, וכך פתחתי את “סטודיו לונה” שאליו אני מביאה אופנה איטלקית משובחת שאני בוחרת בפינצטה בעצמי מטובי השוארומים באיטליה. אני לא משתמשת בקניניות ועושה הכל בעצמי וטסה כל כמה שבועות לאיטליה לבחור את הפריטים ולוודא שהם אכן ברמת גימור גבוהה ואיכותית. 

הקושי העיקרי בעסק כמו שלי הוא הקושי התקציבי כי נקודת המוצא שלי היא הוצאות על מלאי וההתמודדות עם העליות והמורדות בעסק בהיבט התקציבי. אבל בסופו של דבר להיות עצמאי זה להגשים את החלומות שלך עד הסוף ולמרות החוסן הנפשי המטורף שזה דורש, זה שווה את כל הקשיים.”

“בוטיק LUNA” נמצא ברחוב ששת הימים 32 בראשון לציון, והוא פעיל גם בפייסבוק ובאינסטגרם שבהם מעלה שרית מידי יום מקצת מהבגדים המרהיבים שהיא מביאה מאיטליה ולחובבות הסגנון (כלומר, כולנו) ממליצה בחום לעקוב. 

בלוז העצמאי של הצלם נתנאל (נתי) תורג’מן

את הצלם נתי תורג’מן אני מכירה כבר שנים הכרות וירטואלית באינסטגרם ששרדה הרבה יותר מקשרים וירטואלים ואפילו “אמיתיים” שלי מהשנים האחרונות בזכות הכשרון והיצירתיות יוצאת הדופן של נתי, הפרגון שלו והלב הענק ואחרי שנתיים שניסינו לקבוע צילומים משותפים סוף סוף זה קרה. וזה מה שיש לנתי לספר על חיי העצמאות של צלם:

“אני לא מהסוג המפונק ותמיד עבדתי בכל מה שאפשר כדי להתפרנס: ממנקה בתי ספר ועד איש מכירות של כלי רכב חדשים. לפני בערך 4 שנים החלטתי להפוך לעצמאי בעיקור מתוך הרצון לנהל את הזמן שלי בעצמי ולעסוק רק במה שאני באמת אוהב. 

יש כל כך הרבה קשיים ואתגרים בחיי העצמאות אבל מה שמפריע לי יותר מהכל זה היעדר הזכויות הסוציאליות, ימי מחלה ובעיקר מחלת ילד וגם הקשיים שהבנקים מערימים על עצמאיים שרוצים למשל לקחת הלוואות. גם העבודה שאינה נגמרת, השעות הארוכות והזמינות התמידית ללקוחות אבל היום באנו להנות לא? אז די לקטר ובואו נסיים בנימה אופטימית: אני אוהב את מה שאני עושה ואוהב את זה שיש לי זמן לעצמי, לבית ולילדים.”

מוזמנים (שלא לומר: מתבקשים 😉 ) לעקוב אחרי נתי והכשרון הנפלא שלו באינסטגרם שלו, בעמוד הפייסבוק ובערוץ היוטיוב המעולה שלו שבו הוא מעלה הדרכות מצוינות שעוזרות לכולנו להפוך לצלמים קצת יותר טובים. 

אז…. בא לך עוד קצת?

אם נהנית מהפוסט ותרצי לשמוע עוד קצת,

אם את אוהבת להכיר יוצרים ויוצרות, מעצבים ומעצבות ובעלי עסקים קטנים בתחום הלייף סטייל, ורוצה לתמוך ביצירה ועשיה מקומית;

אם את רוצה לדעת על הנחות והגרלות שמיועדות רק לקוראות הבלוג, כמו אלה שמתקיימות בפינת “הארון השווה שלי”, אז בואי ותצטרפי לרשימת הדיוור של “תלתלים” עוד קצת למטה בחלונית ההרשמה. 

ואשמח לשמוע מה חשבת כאן למטה בתגובות, וגם אשמח ל”לייק” בעמוד הפייסבוק של “תלתלים” ולעוד כמה לייקים באינסטגרם המתולתל והססגוני שלי

ואם הגעת עד כאן ובא לך עוד שתי דקות של אסקפיזם חינני מזמינה אותך להמשיך ולקרוא את אחד הפוסטים שמציע לנו האלגוריתם כאן ב”כתבות קשורות” ;-). 

Copyrighted Image

נגישות

אהבת את מה שקראת?

ואת רוצה לקבל הודעה על כל פוסט חדש

להיות הראשונה לדעת על ההגרלות השוות 

ועל ההנחות שמקבלות באופן בלעדי המנויות לבלוג,

 

הרשמי למועדון תלתלים.

נרשמת בהצלחה. כיף שהצטרפת