קולות של שלושת רבעי שגרה נשמעים באוויר ועדיין מוקדם לי לסכם את התקופה, שלא לומר היסטוריה שבעל כורחנו הפכנו לחלק ממנה. בעיצומו של הכאוס הזה חגגתי יומהולדת 40, משבר שאותו אני בונה כבר שלוש שנים לפחות ובתוך כל הסגר הזה, במקום החגיגות והשופינג המושחת שתכננתי לעשות, קיבלתי סוג של חשבון נפש וכמה תובנות. אז הנה כמה דברים שהבנתי על עצמי לכבוד גיל 40 עם או בלי קשר לקורונה ועל הדרך עשיתי צעד גדול שלא העזתי לעשות שנים והצטלמתי עם בגדי ים שזה בפני עצמו מצדיק טפיחת גאווה על הפולקעס.
תובנות קורנולדת 40
אני באמת מתלבשת רק בשביל עצמי
כבר שנים שאני מספרת לעצמי ולסביבתי שלפני הכל, אני מתלבשת בשביל עצמי. אלא שעד עכשיו, לא הייתה לי הזדמנות אמיתית לבחון את הטיעון.
לפתע הגיעה הקורונה, והנה נפלה בחלקי הזדמנות לבחון את הטיעון בתנאי מעבודה מושלמים ולבחון את רצוני העז ללבוש פיאטים, ורוד פוקסיה וחצאיות טול מתנפנפות כשכל פעולותי מסתכמות בלשבת מול המחשב, לצעוד מהחדר, למקרר, לסלון, שוב למקרר וחוזר חלילה, ולנזוף (שלא לומר לצעוק…) מידי פעם על איזה ילד.
ואכן בכל הזדמנות שרק הייתה לי, בחרתי פריט משמח לבב מהארון ולבשתי אותו רק כדי לבשל ארוחת צהריים (וב"לבשל" הכוונה להכניס למיקרו) ולקפוץ למכולת במרדף אחר הביצים.
מסקנת המחקר אם כן, היא שאני בהחלט לא מתלבשת עבור אחרים. אלא רק עבור עצמי. עצמי ואלפי העוקבים שצפו מידי יום בסטוריז ;-).
במאבק בין עצלנות לרצון לברוח מבית מלא ילדים, השני תמיד מנצח
אף פעם לא הבנתי את אלה שטוענים שהם מכורים לריצה. כבר כמעט 12 שנה שאני יוצאת לרוץ ועדיין לא התמכרתי. ולמרות זאת, בתקופת הסגר בבית, הקפדתי לצאת כל יום לרוץ. הסיבה כמו שאתם יכולים לתאר, איננה התמכרות לאנדורפינים או רצון לצאת מהסגר כמו דוגמנית של ספורט אילוסטרייט (מטרה שמצריכה גם וויתור על גלוני הבן אנד ג'ריס שניחמו אותי בימים אלה). המניע היה בסיסי הרבה יותר: רציתי לעצמי שעה של שקט בלי אף ילד שיצעק "אמאאאאאאאאאא". והנה יצאה חוטאת נשכרת וזכיתי גם בשעה של שקט וגם בשריר ארבע ראשי שמוכן היטב לבגדי קיץ.
אני לא יכולה יותר להאשים את הילדים בזה שאני לא ישנה מספיק
למעט אפיזודה קצרה אי שם בגילאי העשרים כשעבדתי כברמנית וחייתי על שעות עטלף, מאז ומעולם הייתי אדם של בוקר. בוקר. לא לפנות בוקר.
ואז הגיע גור הקטן שלי, בעל שעון ביולוגי שמתעורר לחיים עם ציוץ הציפור הראשונה. ומאז הפך הבוקר ללפנות בוקר וחמש וחצי הפך לשבע החדש.
אלא שבימי הקורונה או כפי שמכונה בפי עוללי: "החופש הגדול גדול" נהנו כל דרי הבית משינות ארוכות ושעות שינה רבות. כולם חוץ מאחת, ואני המשכתי להתעורר ללא שום סיבה אמיתית בחמש וחצי בבוקר, רק אני, הציפורים, הקפה וזמן איכות שקט עם נטפליקס.
ארבעים שנה ועדיין לא השלמתי עם הגוף שלי
פעם קראתי משפט שאמר "הלוואי והייתי שמנה כמו שהייתי בפעם הראשונה שהסתכלתי במראה וחשבתי שאני שמנה." אני עוקבת באדיקות אחרי בלוגריות, אינסטגרמיות ושלל נשים מעוררות השראה שכותבות על קבלה עצמית ועל התהליך שעברה כל אחת עם גופה עד שהשלימה איתו, ועם השינויים שהוא עבר במהלך השנים, הלידות החיים, אבל ממשיכה לעקוב על בסיס יומיומי אחרי בלוגריות ונשים אמהות שנראות כמו הגרסה הפאשניסטה של ברבי.
כבר שנים שאני חולמת לכתוב פוסט שבו אני משתפת על איך למדתי להתאהב בעצמי מחדש, לאהוב ולהעריך כל קמט וסימן צלוליט אבל אם יש משהו שאני כן יכולה לעשות בגיל 40, הוא להחליט שלא לשקר… מי יודע, אולי זה יקרה ב-50.
אני זקוקה לסדר כדי לתפקד
בשנים שבהן גרתי בבית ילדותי ביבנה, החדר שלי תמיד היה במצב תמידי של בלאגן, מה שהיה גורם לאינספור מריבות ביני לבין אמי. לפעמים הוא היה כל כך מבולגן, בעיקר מבגדים שהיו זרוקים לכל עבר, עד שאי אפשר היה למצוא מקום לדרוך בו בלי לדרוך על משהו.
זה השתנה בין לילה ביום שבו עזבתי את הבית ועברתי לדירה משלי. על אף שהדירה הראשונה שבה גרתי הייתה חור תל אביבי שאינו ראוי למגורי אדם, הקפדתי לסדר את הדירה משל התגוררתי במלון בוטיק. המיטה תמיד הייתה מסודרת, לא היה ולו פריט אחד על הרצפה ותמיד היו פרחים בכניסה.
היום, כשאני גרה בדירה יפה ומשופצת, הצורך שלי בסדר גדול מאי פעם, אלא שהבעיה היא שהצורך הזה קיים רק בי, ובמאבק היומיומי אני תמיד מפסידה מול רוב מוחץ של שלושת דרי הבית. אבל בתקופת הקורונה, כשלא היה דבר מלבד לשבת בבית, גייסתי את כולם לפעילות של סדר ומיון שהיה מסב למארי קונדו גאווה גדולה. עכשיו נשאר לראות כמה זמן זה יחזיק…
במסיכה יש משהו משחרר
מאז שאני זוכרת את עצמי כנערה מתבגרת אני חווה דיסוננס פנימי: מצד אחד, אני נהנית להשקיע בעצמי, להתלבש בצורה צבעונית שבולטת בקלות ולהנות מאיך שאני נראית. מצד שני, אני לא נהנית ממבטיהם של גברים זרים ולא נהנית לשמוע הערות. ופתאום, בכסות המסיכה שמסתירה אותי היטב אני חווה סוג של שחרור ונהנית משקיפות מול נושאי כרומוזומי ה-Y שחולפים על פני מבלי להעיף ולו מבט אחד ומבלי להעיר הערה. וזה נעים לי.
לפעמים זה לגמרי בסדר להתמקד בחצי הכוס הריקה
כשרק התחיל משבר הקורונה במדינתנו, מה שהסתמן כויראלי הרבה יותר מהנגיף היה כמות הפוסטים בפידי שקראו לי להסתכל על חצי הכוס המלאה, שהציעו לי לבחור על מה להגיד תודה היום (וכמובן לשתף בתגובות) או פוסטים שפירטו קבל עם ופייסבוק למה הכל לטובה.
בתור מרדנית בעלת פיוז של מתולתלת ג'ינג'ית, תגובת הנגד שלי הייתה סרטון סאטירי שלא במתכוון פגע בכמה אנשים שלקחו אותו מאוד אישית. לא הייתה לי שום כוונה לפגוע אלא רק לציין שלפעמים זה לגמרי בסדר לשקוע בדכדוך, להיות מודאגת מהמצב, להתמרמר, לקטר ולכתוב על זה שאין שום דבר בסדר כרגע. כי לא כל לימון נועד להפוך ללימנוצ'לו. וזה בסדר.
דברים יפים עושים אותי שמחה
במשך שנים נחשב שלא בצדק העיסוק בכל מה שיפה ואסתטי כשטחי. אלא שאסתטיקה במקור היא אחד מענפי הפילוסופיה והיא הופיעה כבר בכתבי אפלטון מה שהופך אותה להכי עמוקה שיש. כיום העיסוק ביופי על נגזרותיו כבר אינו נחשב כדבר שטחי, ואינספור מחקרים שחקרו את הקשר בין אסתטיקה, טיפוח ואפילו שופינג מגלים קשר ישיר בין זה לבין רמות האושר שלנו ואפילו תוחלת החיים.
ואחרי ההקדמה הארוכה הזו אני יכולה לומר בצורה הפשוטה והבסיסית ביותר שדברים יפים עושים אותי שמחה. אלה יכולים להיות מצעים יפים, בגדים יפים, תכשיטים יפים והם בהחלט יכולים ללכת יחד, בין אם מדובר בתכשיט לא יקר עשוי מרכיבי פלסטיק בשימוש חוזר כמו התכשיטים של אורטל בן דיין ובין אם מדובר בטבעת זהב ואבנים יקרות כמו זו שפרגנתי לעצמי כמתנה ליומהולדת 40 מתוך קולקציית רפאל הרנסנסית של מעצבת תכשיטי היוקרה נטע וולפה.
אופנת המעצבות הישראליות שבפוסט
בגדי הים של SILKYFIT
בגדי הים שבצילומים שייכים למותג בגדי ים מקומי בשם SILKYFIT של המעצבת הדס אוירי שעבדה הרבה מאוד שנים בתעשיית בגדי הים כולל בחברת גוטקס והחליטה לפני שנתיים להקים מותג משלה שמתמחה בגזרות יחודיות ומחמיאות והגנה מפני השמש.
הרעיון לגזרות ולחומרים האיכותיים נולד מאהבתה של הדס לספורט ימי והצורך לשמור על העור מפני השמש תוך כדי, אבל מבלי לוותר על האמירה העיצובית. הבדים של כל בגדי הים מספקים הגנה מירבית מהמשמש בדרגה UPF50 והגזרות מספקות הגנה לזרועות עם מגוון בגדי ים ארוכים או בגדי ים חשופים בזרועות אבל עם הגנה על הגב ומי שמחפשת בגד ים אוברול שמכסה את הירכיים תוכל למצוא גם אותו אצל הדס.
כיאה למותג בוטיקי קטן, כל קולקציה היא בעצם קולקציית קפסולה כלומר מראש מיוצרים מספר קטן של דגמים והעיצוב של כל אחד מהם נעשה ביחד עם מעצבת טקסטיל. את בגדי הים אפשר למצוא ולרכוש בחנות אונליין של SILKYFIT ואפשר לעקוב אחריה ואחרי הדגמים החדשים שיוצאים ומכירות ואירועים שבהם הדס משתתפת גם באינסטגרם ובפייסבוק.
התכשיטים של אורטל בן דיין
התכשיטים המשגעים של אורטל בן דיין מייצגים את כל מה שצבעוני ויפה בעולם הזה. כל תכשיט הוא יצירת אומנות אחת ויחידה שנעשית ברכיבים בשימוש חוזר של חרוזים, חלקי צעצועים ורכיבים שונים שאורטל מלקטת, אוספת ומייצרת מהם פריט חד פעמי, מופלא ואקולוגי.
למרות גודלם של התכשיטים, אורטל מקפידה שיהיו נוחים והתכשיטים שלה אמנם מלאי נוכחות אבל קלי משקל ואפשר להעביר יום שלם איתם ואפילו עם עגילי השנדליר הנפלאים שלה מבלי להרגיש אותם בכלל, והיא מתחשבת גם במי שאין לה חורים באזניים וחלק ניכר מהעגילים שלה הם בעלי סוגר קליפס.
את התכשיטים של אורטל אפשר למצוא בחנות אונליין שלה ולקראת שבועות חוגגת אורטל את היציאה מהסגר עם מכירת שבועות אצלה בסטודיו הבייתי היפהפה בימים רביעי ה-27.5 בין השעות 10:00 עד 17:00 ובחמישי ה-28.5 בין 10:00 עד 14:00 ברחוב מאירבר 7 בתל אביב. עוד פרטים על האירוע תוכלו למצוא באינסטגרם שלה ובעמוד הפייסבוק.
הבגדים של רמה בית לאופנה ישראלית
הבגדים (שאינם בגדי ים), התיקים וכובע הקש הנפלא הם מהבוטיק "רמה – בית לאופנה ישראלית" שהוא ללא ספק מחביבי הבלוג הותיקים שכבר מככב פה יותר משנה ובצדק!
רמה מאמינה גדולה בהשקעה בעיצוב מקומי, באופנה אקולוגית ובשימוש חוזר והכל בלי לקרוע את הכיס. מהמקום הזה היא פתחה את הבוטיק הקסום והיפהפה שלה שממוקם בסמטת הזהר במושב הפסטורלי גבעת ח"ן ליד רעננה ושם יש מגוון גדול של פריטי מעצבים ישראלים מעונות קודמות שנמכרים בהנחות עד 70% ולעיתים אף יותר, וכן מגוון נפלא של בגדי יד שניה איכותיים ויחודיים כמו הגלביה הנהדרת הזו של המעצבת לארה רוזנובסקי שמי שמכיר אותה יודע שכל גלביה כזו עולה אצלה כ-1,000 ש"ח בעוד שזו נמכרת אצל רמה ב- 160 ש"ח בלבד.
את הבגדים האלה אפשר למצוא בבוטיק "רמה – בית לאופנה ישראלית" בסמטת הזהר במושב גבעת ח"ן, וחלקם אף זמינים בחנות אונליין של "רמה-בית לאופנה ישראלית". בנוסף ממליצה בחום לעקוב אחרי הפריטים החדשים בבוטיק בפיד האינסטגרם של רמה ובעמוד הפייסבוק.
שנמשיך את הרומן?
אם נהנית מהפוסט, מהגיגי, מהתמונות ומההכרות עם מעצבות מקומיות מוכשרות,
אם את אוהבת להכיר מעצבים ויוצרים מקומיים, ורוצה לעזור ולתמוך בעסקים הקטנים האלה,
אם את רוצה לדעת על מבצעים, הנחות והגרלות שמיועדים רק לקוראות הבלוג, כמו ההגרלות שבפינת "הארון השווה שלי",
אז בואי ותצטרפי לרשימת הדיוור של "תלתלים" עוד קצת למטה בחלונית ההרשמה.
וכמובן שאשמח לשמוע מה חשבת על הפוסט כאן למטה בתגובות, וגם אשמח ל"ליק" בעמוד הפייסבוק של "תלתלים" ובאינסטגרם המתולתל והצבעוני שלי.
צילומים נפלאים ואהבתי את הכנות עם ההומור בתובנות שלך!
תודה רבה רבה
את משקרת
זה לא גוף בן 40
אם תסתכלי מספיק מקרוב מבטיחה שתראי צלוליט
אני גם אוהבת דברים יפים!! ואני לחלוטין מאמינה בכוח של אסתטיקה לשפר לנו את מצב הרוח והשמחה.
יום הולדת שמח!!
תודה רבה רבה יקירה
תענוג ליראותך, געגועיםו מזל טוב
פוסט משגע וביגדי הים הוליווד
מתגעגעת גם!!
כתבת מקסים, והבגדי ים מהממים
איזה כיף. תודה רבה
את מהממת ! שלמות
ריגשת. תודה רבה
אוהבת לקרוא אותך את הכנות ומתחברת לאוטנטיות .
פוסט מקסים ותובנות חשובות לכל גיל ואם מצליחים לחיות לפיהן ממש הלכה למעשה
מרויחים שקט ושמחה.
המשיכי להביא לנו דברים יפים זה משמח גם אותנו.
חג שמח
תודה רבה יקירה. את מבחינתי השראה למישהי שחיה תובנות נפלאות
פוסט מלא ביופי- של רוחך ושל הצבעוניות שאת לובשת עלייך 😀 מזל טוב!
שולי ריגשת אותי מאוד. תודה רבה לך
"דברים יפים עושים אותי שמחה" – גאוני וכל כך נכון גם לגביי …
ידעתי שאני לא לבד בענין
אני בים
אחד מהמקומות האהובים עליי
ונהנית לקרוא אותך ולראות את התמונות ההשראתיות
את הדוגמנית הפייבוריטית שלי .
ואת הפייבוריטית שלי בכל תחום
איזה יופי של פוסט
אפשר גם להשלים עם כך שעוד לא השלמנו… אולי עם המסרים שגדלנו איתם לא באמת היה לנו סיכוי, ולבנות שלנו יהיה.
ויש משהו מפכח גם בהבנה שזה בסדר לא להגיע למקום הזה שבו אנחנו מאה אחוז שלמות.. גם זאת שאיפה גבוהה שמציבה סטנדרט נוקשה.
לקחתי את זה אולי רחוק מדי.. ממש נהניתי לקרוא אותך והתמונות שליוו את הקריאה הן באמת וואו. מזל טוב!
אני כל כך מסכימה. תודה על רגע הזן הזה
כמה שאת יפה! הבגדי ים ככ מיוחדים ויושבים עלייך מושלם, התכשיטים הצבעוניים פשוט מסטארפיסיים ו-40 זה גיל תובנות מהמם ופתיחה לעשור מדהים… איזה כיף לנו
סומכת עליך שיהיה כיף!
איזה צילומים יפיפיים! והכותרת של הפוסט הורסת, ואכן זהו מסע של קבלה עצמית, מסע ארוך מאוד לחלקנו ❤️
בדיוק ככה אני מרגישה
איזה פוסט מעניין, צבעוני והצילומים משהו! בגדי הים, הבגדים, התכשיטים והתיקים – הכל פשוט וואו! המון מזל טוב הילה:)
תודה רבה רבה
וואוו, איזה פוסט נפלא. רואים שעברת תהליך עם עצמך… את יודעת מי את ולא מתנצלת, לא קשוחה מדי עם עצמך, ואפילו אוהבת. אחלה משבר 🙂
אהבתי מאוד מה שכתבת על אסטיקה ויופי. אני טוענת את הדברים האלה שנים אבל את ניסחת זאת בקצרה ודיוק. תודה!
תודה רבה יקירה. כיף לשמוע שאני לא לבד
מתה על התובנות שלך!
גם אני לובשת מה שאני רוצה, לא מה שמתאים לכולם 🙂
נהדרת שכמוך. שנמשיך בדרכנו