אני לא יודעת אם זו עורכת הדין, שבי או תסמין מוכר של כל מי שגדל בניינטיז, אבל תמיד גיליתי ענין מיוחד בסיפור המשפט של או ג'יי סימפסון. 

הייתי נערה בתיכון כשהחדשות שידרו את מקרה הרצח הכפול המזעזע של אשתו\גרושתו של השחקן או ג'יי סימפסון ובן זוגה. בשיחות הסלון שהיו באותם ימים, אני זוכרת את אבא שלי מדבר על הגזענות בארצות הברית, על כך שהשתילו ראיות ולבסוף, כשהסתיים המשפט בזיכויו של סימפסון, אני זוכרת אנשים מבקרים את שיטת המושבעים האמריקאית ואומרים שלו היה המשפט מתקיים בארץ, סביר להניח שהוא היה מורשע. 

שנים אחר כך אחרי לימודי משפטים, התמחות בפרקליטות וצבירת קילומטראג' מרשים בהופעות בבתי משפט מול מגוון רחב של שופטים, התחלתי להתענין במשפטו של סימפסון ובסיבות שהובילו בסופו של דבר לזיכויו. מצפיה בשעות של תכניות דוקו על המקרה, הבנתי שסימפסון הוא כנראה המקרה היחיד בהיסטוריה האמריקאית שבו העובדה שהנאשם הוא ממוצא אפרו אמריקאי היא דווקא מה שהובילה לזיכויו, שהתזמון שלו עבד לטובתו (על רקע המהומות וחוסר האמון של האפרו אמריקאים במערכת המשפט האמריקאית באותה תקופה) ושמספיק כסף בטיימינג הנכון יכול לקנות זיכוי מרצח שכמעט כולם ידעו שבוצע על ידי סימפסון. 

חשבתי שכבר למדתי, ראיתי והבנתי כל מה שהיה ללמוד על אותו משפט מפורסם ולכן כשנטפליקס הציע לי לצפות בסדרה "אמריקה נגד או ג'יי סימפסון" שנעשתה בשנת 2016 התלבטתי. בסופו של דבר התיישבתי לראות אותה גם כי לא מצאתי שום דבר אחר לראות וגם כי הסתקרנתי לראות את דיוויד שווימר (לעד רוס גלר) בתור רוברט קרדשיאן (כן כן, האבא של….) באחד התפקידים הראשיים בתור חברו הקרוב של סימפסון ואחד מעורכי דינו במסגרת "נבחרת החלומות" המפורסמת שייצגה אותו והובילה לזיכויו. 

ואיזה מזל שצפיתי. 

הסדרה בת שמונת הפרקים מתחילה ברגע שבו מתגלות הגופות ומסתיימת בפרק שבו מתקבלת הכרעת הדין המפורסמת. הסדרה מציגה גם את הרקע החשוב כל כך של מהומות האפרו אמריקאיים בלוס אנג'לס באותם ימים ואת זעמם וחוסר האמון שלהם במשטרת לוס אנג'לס. אבל החידוש האמיתי בסדרה, הוא הצגת הפן הכל כך שוביניסטי שלא דובר עד היום, ומתן זרקור על הקורבן הכי פחות מוכר ומדובר – התובעת מטעם המדינה  – עו"ד מרשה קלארק, שמשוחקת בסדרה בצורה נהדרת על ידי השחקנית שרה פולסון שייתכן שחלקכם יזכרו אותה מהסדרה "ג'ק וג'יל".  

התמונה מתוך עמוד הפייסבוק של הסדרה

קלארק הייתה פרקליטה מוכשרת ומקצועית, והכי רחוקה שאפשר מאור הזרקורים שאפשר להיות. אה, והיא גם אישה ואמא לילדים קטנים. היא קיבלה לידיה את התיק בזכות המקצועיות והנסיון שלה, ובעל כורכה מצאה את עצמה באור הזרקורים בתיק המסוקר ביותר בהיסטוריה, כשכל אמצעי התקשורת האפשריים עסקו בה ובכל אספקט שקשור אליה ואל חייה האישיים: אמצעי התקשורת לא הפסיקו לבקר את התסרוקת שלה (תלתלים….), את חוסר הסטייל שלה והעובדה שלא הייתה אופנתית במיוחד וביקרו את האמהות שלה בכל פעם שביקשה לסיים עוד דיון ארוך כדי שתוכל לאסוף את ילדיה. 

הגרוש שלה שאיתו הייתה בהליך גירושים מייסר, ניצל את העובדה שהעבודה על התיק גבתה ממנה הרבה מאוד שעות עבודה מחוץ לבית וניסה לבקש משמורת על הילדים בטענה שבגלל העבודה היא מזניחה את "חובותיה כאם" והתראיין על כך בשמחה בפני אמצעי התקשורת. גם העיתונות הצהובה עסקה בה ללא הפסקה וכך דלפו תמונות טופלס שלה מימיה הצעירים והשובבים שפורסמו בעיתונים. 

ראיתי את הפרקים האלה ולא הפסקתי לבכות. 

אולי זה כי גם אני אישה מתולתלת, עורכת דין בעברי, ועבדתי תקופות מסוימות בסביבות מאוד גבריות ומאצ'ואיסטיות. ואולי זה כי אני אישה, ואמא, ומתקשה לראות את השובניזם והמוסר הכפול הזה שמופעל אך ורק כלפי נשים, אפילו אם עברו יותר מעשרים שנה מאז…. 

תהיה הסיבה אשר תהיה, הגיע הזמן לתקן את העוול ההיסטורי הזה ולהכיר בגדולתה של מרשה קלארק, שלמרבה הצער נשברה מהמעמד הלא פשוט אליו נקלעה ועזבה את הפרקליטות קצת אחרי הפרשה הזו. 

ואולי הכי חשוב, הוא לא להתייחס לזה כאל "משהו שהיה פעם" ולבדוק טוב טוב אם משהו מהשיפוטיות הזו כלפי נשים שהייתה טבעית עד כדי כאב בניינטיז, לא זולגת גם היום. למרשה קלארק זה כבר לא יעזור, אבל זה חשוב לכל ה"מרשות קלארק" שבדרך…