פריז הייתה היעד האהוב עלי מאז שראיתי אותה מהחלון בעצירה של המטוס בנסיעה המשפחתית הראשונה שלנו לארגנטינה כשהייתי בת 13. מאז אותה פעם שראיתי מלמעלה את מגדל אייפל נוצץ הקפדתי לנשום אוויר פריז צלול כיין אחת לכמה שנים. אלא שבשנים האחרונות כשראיתי מה קורה באירופה בכלל וצרפת בפרט הצהרתי קבל עם ופייסבוק שאני עם פריז סיימתי. אבל אז הבת שלי שנמצאת בדיוק בגיל שבו אני הייתי כשפריז נכנסה לי לנשמה אמרה לי שהיא חולמת שניסע רק אני והיא לפריז, והיא מוכנה לממן את הנסיעה הזו מהכסף שהיא קיבלה מהבת מצווה. ברגע שסיימתי לאסוף את השלולית שהפכתי אליה התחלתי לתכנן את הנסיעה שהייתה מושלמת על אף השינויים המורגשים בפריז בשנים האחרונות.
אתחיל עם זה שגם בהשוואה לערים אחרות באירופה, פריז בהחלט מלאה באוכלוסייה מוסלמית מסורתית אבל לא הרגשנו איום על הביטחון האישי, לא הרגשנו עוינות כשענינו שאנחנו מישראל וגם כשעמדתי באמצע רחוב לה-פיאט וצעקתי לבת שלי "סתיו בואי זה בכיוון השני" אף אחד לא התעניין בנו, וטוב שכך.
מה יש לעשות בפריז, איפה כדאי לישון ואיך קוראים לפטיסרי הכי מיוחד בעיר
איפה לישון ואיך להתנייד בעיר
אחרי שבדקתי כמה אופציות מצאתי חבילה משתלמת של טיסה+מלון באתר של ארקיע שהציע כמה מלונות במסגרת החבילה. אחרי שבדקתי את המיקומים והביקורות על המלון בחרתי במלון Opera Lafayette ברחוב לה-פייאט מרחק של כעשר דקות הליכה מהגלריה המפורסמת. החדרים במלון קטנים מאוד ובסיסיים אבל הוא כולל ארוחת בוקר והצוות נחמד ומצחיק באופן קיצוני. ממליצה להזמין חדר שפונה לרחוב בקומה חמישית או שישית וליהנות ממרפסת צרפתית קטנה עם נוף פריזאי אורבני שתענוג לפתוח איתו את היום. צמוד למלון נמצאת תחנת מטרו של קו 7 שהוא אמנם לא הקו הכי מרכזי בעיר אבל הוא מרחק 3 תחנות מכל התחנות המרכזיות שמהן אפשר להגיע לכל מקום כולל יורודיסני שנמצא כשעה נסיעה ממרכז העיר. מערכת המטרו בפריז היא מהנוחות בעולם וקל מאוד להתמצא ולהתנייד אבל פריז עוד לא התקדמה לעולם האפליקציות וכתיירים תצטרכו לרכוש כרטיסים בקופה. יש כרטיסים יומיים וכרטיסים לתקופה של כמה ימים. הקופאי בדרך כלל יגיד לכם מה האופציה שהכי משתלמת לכם אבל לא תמיד קל להבין את האנגלפתית שלהם….
המלון מבחוץ
הנוף מהמרפסת במלון
יום 1 – מוזיאון השעווה ושיטוט בשכונה
נחתנו בפריז בצהריים התמקמנו במלון וחיפשנו מקום לאכול. ביקשנו המלצות מהפקיד בקבלה שאמר שבמקרה אחת המסעדות הטובות והלא יקרות בפריז נמצאת ממש בהמשך הרחוב: מסעדת Le Regent והוא לא טעה. מסעדה נעימה עם הניוקי הטעים ביותר שאכלתי בחיי ואכלתי לא מעט. גם השירות היה נהדר והמלצר זכר אותנו גם בפעם הבאה שהגענו לשם ובאופן כללי כולם היו נחמדים מאוד באופן ששובר את המיתוס על האנטיפטיות הצרפתית.
כשחיפשתי פעילות קלילה שקרובה למלון ליום הראשון גיליתי שמוזיאון השעווה הפריזאי Grevin-Paris נמצא עשר דקות הליכה מהמלון והזמנתי כרטיסים עוד מהארץ. המוזיאון התגלה כמוצלח במיוחד גם בהשוואה למוזיאונים הגדולים של מאדאם טוסו, הרבה בזכות המבנה דמוי ארמון היפהפה שהוא נמצא בו מה שהופך את השיטוט בין המתחמים השונים לחוויה אסתטית ופוטוגנית במיוחד שהלהיבה גם אותי וגם את המתבגרת. כשאתם מזמינים כרטיסים שימו לב לשעות הפעילות כי למעט מרכז פומפידו, המוזיאונים בפריז נסגרים יחסית מוקדם, סביב השעה 18 מה שבדרך כלל אומר שנותנים להיכנס רק עד השעה 17:00.
אחרי כשעתיים במוזיאון החלטנו לנצל את הערב הבהיר לשיטוט היכרות באזור של המלון ותוך כדי השיטוט חלפנו על פני מסעדת קרפים בשם Luceete שמגישה רק מנות קרפים מלוחים או מתוקים. לא היינו רעבות אבל קינוח כידוע זה קיבה אחרת ונהנו מקרפ מתוק וחליטת פרות חמימה.
יום 2- מגדל אייפל והאקווריום
למרות שזו פעם חמישית שלי בפריז מעולם לא טיפסתי על האייפל והמתבגרת מאוד רצתה. בחרנו ביום של מזג האוויר שהכי מתאים (בהיר יחסית ללא גשם) ועדיין חשוב להתלבש טוב כי ברגע שנמצאים במרפסות למעלה יש רוח חזקה וקר. צריך לקחת בחשבון שזו אטרקציה שלוקחת חצי יום לפחות. בדרך כלל מומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר של האייפל אבל בגלל שהיינו מחוץ לעונה קנינו כרטיסים במקום (עמדנו כרבע שעה בתור) אבל ההמתנה האמיתית היא במגדל עצמו בכל פעם שמחכים למעלית. אפשר לחסוך מעלית אחת ולטפס למרפסת הראשונה ברגל, אבל לשאר התחנות: מרפסת שניה וקצה המגדל אפשר להגיע רק עם המעלית ובכל פעם גם בירידה וגם בעלייה עומדים הרבה זמן בתור. בסך הכל מדובר באטרקציה שכן כדאי לעשות עליה וי והנוף מלמעלה באמת מרשים והכי חשוב: המתבגרת הייתה מרוצה.
סיימנו בשעות הצהריים המוקדמות והמשכנו לאקווריום המפורסם של פריז שנמצא ממש מעבר לכביש. קנינו כרטיסים מראש אבל האמת היא שהיה ריק לגמרי והיינו היחידות שם, מה שרק הוסיף לחוויה. האקווריום הפתיע ממש לטובה וזו חוויה גם למי שמגיעים ללא ילדים. מגוון של דגים, מערת הכרישים והכל מתובל באסתטיקה פריזאית שמעלה את החוויה בכמה רמות ביחס למצפה התת ימי באילת למשל….
יצאנו משם מאוד רעבות והחלטנו להמשיך למסעדת הג'ירף המפורסמת שנמצאת על מרפסת ממש מול האייפל וזה התברר כצעד מאוד נאיבי מצידנו כי כשנכנסו שאלו אותנו אם הזמנו מקום וכשענינו שלא הסתכלו עלינו במבט מלא בוז ואמרו שהמסעדה מלאה בחודש הקרוב למרות שהגענו באמצע היום, באמצע השבוע מחוץ לעונה…. אז פשוט אכלנו במסעדה הראשונה שהיה בה מקום. משם, המשכנו לאתר עליה לרגל לא פחות אייקוני- גלרי לפייאט. על הנייר מדובר בסך הכל במרכז קניות אבל זה הרבה יותר דומה למוזיאון: המבנה היפהפה עם כיפת הזכוכית והקירות המעוצבים, קומות האופנה של מיטב מעצבי האופנה עם יצירות שבעיני הן לא פחות מאומנות (והמחיר כמובן בהתאם), ובתי קפה קטנים שמפוזרים לאורך המרפסות עם קפה מצוין ונוף נהדר. ממליצה בחום להגיע גם לקומה האחרונה שהיא סוג של סופר מרקט עם מיטב הקינוחים הפריזאים ומשם צאו למרפסת הגג עם התצפית הנהדרת על העיר. זו אחת התצפיות היפות בעיר והיא לגמרי בחינם בהנחה שהצלחתם להתפתות 7 קומות של גלריה בלי להתפתות לשופינג בדרך.
התצפית היפה מגג גלרי לה פיאט
יום 3 – מהלובר עד שער הניצחון וגני טולרי
היום הזה התחיל בגשם שפשוט לא הפסיק לרדת. התכנון המקורי שלנו היה להתחיל את היום בלובר, להמשיך לגני טולרי ומשם לחצות את כל השנס אליזה עד שער הניצחון, אבל הגשם שינה לנו קצת את התכניות. התחלנו לפי התכנון עם הלובר. לא התכוונו להיכנס לשם כי חצי יום של אומנות קלאסית לא באמת עניין את המתבגרת (או את אמא שלה 😃) ומה שיותר עניין אותנו זה להסתובב קצת במרפסת הפנימית היפה עם פירמידת הזכוכית המפורסמת ומשם להמשיך לגני טולרי הסמוכים. היתרון בגשם הבלתי פוסק, היה שהיינו שם לגמרי לבד מה שבהחלט סיפק כמה רגעים פוטוגניים מיוחדים. אבל היה ברור שבגני טולרי לא יהיה נעים להסתובב. אז החלטנו לשנות את הסדר: לקחת מטרו לשער הניצחון ומשם להסתובב קצת בשנס אליזה בין חנויות מקורות בתקווה שהגשם בינתיים יפסיק.
הגענו לשער הניצחון והקפנו אותו מכל כיוון כדי להתרשם מהמבנה המרשים הזה. מי שרוצה יכול גם להיכנס פנימה ולטפס אבל אנחנו העדפנו במקום זה להמשיך על השנס אליזה לבית הקפה המפורסם והיקר להחריד Laduree. בית הקפה הזה קיים למעלה מ-100 שנה והוא באמת חגיגה עיצובית לעיניים ומפורסם בעוגיות המקרונים שלו. אפשר להיכנס ישר לקונדיטוריה לקפה טמאפה טוגו או לשבת במסעדה. רק כדי להבין עד כמה יקר, על שני קפה, חביתה וסלט שחלקנו וצלחת של 5 מקרונים שילמנו 100 יורו…. אבל באמת היה טעים, המקום כולו חגיגה אסתטית משגעת והכי חשוב: בזמן שישבנו ונהנינו מכל ביס יקר הגשם פסק והשמש יצאה החוצה.
משם המשכנו לטייל בנחת על השנס אליזה, להיכנס לחנויות שנמצאות בטווח המחירים שלנו (כלומר זארה ו- H&M) ולהתפעל מחלונות הראווה המשגעים של הבוטיקים של מעצבי היוקרה. אני ממליצה דווקא לחתוך קצת לרחובות הצדדים של השנס אליזה שעמוסים בבתי המלאכה והמתפרות של בוטיקים כמו פאקו רבאן ודיור. מוזיאון דיור נמצא באזור הזה ולצערי התור היה מאוד ארוך אז וויתרנו אבל אפשר להזמין כרטיסים מראש. המשכנו בהליכה נינוחה נהנות מהשמש הסתווית עד שהגענו לגני טולרי ושם התיישבנו לקפה בין עלי השלכת הכתומים בגינה היפה בעולם בעיני.
המשכנו למלון לנוח קצת ומשם הלכנו למוזיאון השוקולד שנמצא כעשר דקות מהמלון. המוזיאון משלב בין ההיסטוריה של הקקאו בצורה מאוד כייפית ואינטרקטיבית עם הרבה נקודות של טעימת שוקולד תוך כדי הסיור. אפשר לשלב אותו גם עם סדנת שוקולד. המסלול של המוזיאון מסתיים כמובן בחנות שבה דאגנו לקנות מזכרות ומתנות מתוקות לכולם.
בלילה קנינו כרטיסים למופע הסטנדאפ באנגלית How To Become a Parisian שמוצג בתיאטרון במרחק כ-10 דקות מהמלון שלנו. באתר כתוב שהמופע מומלץ מגיל 16 ומעלה אבל המתבגרת בת ה-13 נהנתה מאוד וגם מעט הגסויות במופע היו במסגרת הסביר וכנראה הרבה פחות גס ממה שהילדים היום נחשפים דרך הרשתות…
גם אני עושה סטנדאפ 😃
מוזמנות ומוזמנים לאינסטגרם שלי עם סרטונים משעשעים וקטעי סטנדאפ שלי מהופעות.
יום 4 – מוזיאון לואי ויטון והגנים
מוזיאון לואי ויטון הוא מוזיאון קטן לאומנות מודרנית שנמצא מחוץ למרכז העיר בחורשה ציורית. המבנה המשגע הזה הוא מוזיאון קטן וזה מצוין לכל מי שרוצה קצת תרבות אבל כזאת שלא לוקחת חצי יום, מה שאומר שזה הסתדר בצורה מושלמת עם הסבלנות של המתבגרת שנהנתה לצלם כמה תמונות יפות ואפילו התפעלה מכמה מהיצירות. המוזיאון מתמקד בכל פעם באומן אחד וכל המוזיאון הוא מעין מסע כרונולוגי בחייו ויצירותיו של אותו האומן.
צמוד למוזיאון נמצאים גני Jardin d`Acclimation שזה פארק יפהפה עם מתקני לונה פארק לא מאוד מאתגרים אבל חביבים לכל הגילאים ובעיקר מאוד מאוד יפים. למזלנו כשהגענו לגנים בדיוק יצאה השמש. הגנים היו כמעט ריקים וטיילנו בכיף בין המתקנים שלשמחתנו היו בלי שום תור.
אחרי שמיצינו את הגנים (בערך שעה וחצי) חזרנו למרכז העיר לאחד האזורים האהובים עלי- אזור המארה. בתור חובבת חנויות יד שניה ובוטיקים קטנים מקומיים של מעצבים צעירים המארה הוא לגמרי המקום שלי. הבעיה הייתה שאחרי סיבוב קצר שם גילינו שהוא קצת פחות המקום של המתבגרת….אז המשכנו עוד קצת ברגל למרכז הקניות Forum Des Halles שיש בו כל מה שמתבגרת צריכה: סניף ענק של ספורה, זארה ו-H&M. ממול המרכז נמצא אחד המבנים היפים בפריז (וזו תחרות לא קלה….) כנסיית St. Eustacha שסיפקה לי כמה רגעים פוטוגניים בזמן שהמתנתי למתבגרת שתסיים.
מעסיקה את עצמי בחדר הלבשה בזארה בזמן שהמתבגרת מודדת בגדים
אחרי שחזרנו למלון לפרוק את כל שקיות הקניות המשכנו 10 דקות ברגל לבית קפה מיוחד מאוד: Long&Tea שמתמחה בקינוחים ובעיקר בצורות בעלי החיים שנראות מתוקות להפליא. מודה שכשהגענו לחלק של הראש של הכלב היה לנו מעט מאתגר…אבל עמדנו באתגר ונהנינו מכל ביס. אחרי שסיימנו לאכול החלטנו להעביר את הלילה מול האייפל המנצנץ (מופע הנצנוצים קורה כל שעה עגולה).
יום 5 – דיסנילנד פריז
בדיוק לפני שנה נסענו לטיול משפחתי באורלנדו שכלל את כל הפארקים של דיסניוורלד והפארקים של יוניברסל. בהשוואה לאורלנדו, דינסנילנד פריז הוא גרסת המיני, ואני מתכוונת לזה בצורה הכי חיובית שאפשר 😊. אחד החסרונות של דיסניוורלד באורלנדו הוא הגודל העצום של הפארקים. חלק גדול מהזמן מתבזבז על ללכת ממקום למקום ובדרך כלל הפארקים גם מאוד מאוד עמוסים באנשים. בפריז, יש שני פארקים שצמודים האחד לשני וכל המתקנים קרובים זה לזה. בנוסף, כשמגיעים מחוץ לעונה כמו שאנחנו הגענו (אמצע השבוע בנובמבר), אין הרבה אנשים ונעים להסתובב שם. זה לא אומר שאין תורים (בחלק מהמתקנים יש תורים בכל שעות היום) אבל החוויה כולה נעימה יותר ובחלק מהמתקנים אין בכלל תורים ואפשר לעלות עליהם שוב ושוב. נוח מאוד להגיע לפארק מממרכז העיר. לקחנו מטרו מהמלון שלנו עד לתחנת האופרה ומשם יש רכבת שמורידה בפתח הפארק. הנסיעה אורכת כשעה.
את הכרטיסים לפארק קנינו באתר הרשמי של דיסני והשקענו בכרטיסי VIP שהקנו לנו כניסה ללא המתנה בתור. סוג הכרטיס שהזמנו כלל רק כניסה אחת ללא תור, אבל בחלק גדול מהמתקנים משעות הערב ואילך כבר היה ריק ועל רכבות ההרים הספייס מאונטן ורכבת ההרים של הנוקמים (בפארק הסמוך) עלינו ברצף 5 פעמים….
יתרון נוסף לקוטן בניגוד לפארק באורלנדו הוא במופע הסיום המרהיב שסוגר את הפארק כל ערב. המופע מוקרן על הטירה המפורסמת ומלווה בזיקוקים מרהיבים. מדובר במופע של כעשרים דקות של סיפור ברוח דיסני עם קטעים מפורסמים מהסרטים שלהם מוקרן על הטירה וכדי ליהנות חשוב לעמוד במיקום טוב ונוח. באורלנדו מרוב אנשים לא הצלחנו לראות כמו שצריך ובפריז היה מספיק מרחב כדי לעמוד ממול וליהנות מהמופע הבאמת מרגש הזה. אני מודה שהוא הצליח לרגש אפילו צינית כמוני ולרגע חזרתי להאמין בטוב שיש בכל אחד מאיתנו. מזל שלמחרת כבר חזרנו לארץ וכל האופטימיות הזו נעלמה…
שנמשיך את הקשר?
אם נהנית מהפוסט ומעניין אותך לשמוע על המלצות וחוויות מטיולים אחרים בארץ או בעולם, והמלצות על בילויים, אירועים וכל מה שעושה נעים בעין ובלב, אשמח לראות אותך ברשימת התפוצה של הבלוג. אפשר להשאיר מייל עוד קצת למטה בחלונית ההרשמה 👇
אפשר לעקוב אחרי גם בפייסבוק, באינסטגרם המתולתל והמשעשע שלי עם סטוריז על רגעים יומיומיים משעשעים שמעלים חיוך, ולצעירים וצעירים ברוחם יש גם טיקטוק.
