יומן נעורים (או נערים בנפשם)

 

אני לא יודעת מה נהג בערים אחרות, אבל ביבנה של סוף שנות ה-80 היינו מעסיקות את עצמנו בשלל דרכים יצירתיות שכללו הרבה עבודה עם הידיים: מורחות דבק פלסטי על גב כף היד, צובעות אותה, מחכות שיתייבש ומקלפות את הדבק שהתייבש לצורת צמיד; מכינות מחזיקי מפתחות משרוכים בצבעים זרחניים שהיינו קושרות בקשירת מקרמה; וגולת הכותרת היצירתית: סבון מוצק בתוק שקית סנדוויצ'ים עם מים שקיבל את השם שהוא גאוות כל קופירייטר: "נעימי". 

הילדים של היום גדלים לתוך עולם שעיקר העבודה עם הידיים מתבטאת בתנועת ה- touch על הסמארטפון ובתור אחת שאת הפרעת הקשב שלה (או כמו שקראו לזה בימיינו נטולי האבחונים "קוצים בטוסיק") ביטאה בשרבוטים אינסופיים על גבי המחברות, אין לי אלא לחמול על דור שלא יודע מלאכת יד מהי. 

שנתחיל?

אולם דווקא בתוך כל שלל הטכנלוגיה שבולעת אותנו, ישנה התעוררות רבה של כל תחומי ה- DIY תחום שאפילו זכה ממש לאחרונה לערוץ טלוויזיה משלו. בתור אחת שחיה בעצמה בתוך אפליקציה (אינסטגרם, תודה ששאלתם) גם אני חשה געגוע עז למלאכת יד ועבודות יצירה מהסוג הישן והטוב שדורש ממני לאחוז במספריים, להדביק בדבק ולשטוף טוב טוב ידיים כדי להוריד את כל סימני הטושים מהיד. 

לכן ההזמנה לסדנת הבולט ג'ורנל של הגברת הראשונה של עולם הנייר ומלכת הפלקט הבלתי מעורערת רחל soul and paper הגיעה לי כמו כפפה ליד. כלומר מספריים ליד. 

כשסיפרתי לבעלי שאני הולכת לסדנא שבה אייצר לעצמי יומן או כמו שזה נקרא בעולם היצירה וה- DIY בולט ג'ורנל, הוא זקף גבה, הצביע על הסמארט פון ושאל "בשביל מה"? והתשובה הכל כך פשוטה שלי הייתה "כי זה כיף". בעולם הדיגיטלי שהכל מוצע לנו על מגש כסוף של איפון אני חשה פעמים רבות שאבדה לי חדוות היצירה והסדנא של רחלי הייתה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי להחזיר לי אותה ולהרגיש שוב כמו ילדה שמתרגשת כל שנה לפני תחילת שנת הלימודים עם היומן החדש, המקושט ועתיר המדבקות שהיה לי. 

איך להכין בולט ג'ורנלרחל מסבירה על הבולט ג'ורנל

התאספנו לנו חמש נשים בוגרות עם נשמה של ילדות בביתה של רחל שפצחה בהסבר מרוגש על שטפון הבולט ג'ורנל בעולם ה- DIY תוך שהיא מצגיה בפנינו בעיניים בורקות את השבלונות הייחודיות שהיא מצליחה למצוא בעמל רב כדי ליצור איתן דברים מופלאים. כל אחת מאיתנו קיבלה מחברת ריקה ועירומה ובשלב ראשון שהיה גם הארוך מכולם הכנו את הכריכה, אישה אישה וטעמה. 

סדנת DIYאני והיומן הגולמי. טבעת כסף: Bonnina

תמרה מעצבת תכשיטים דולצ'ה ויטהזוכרים אותה? גם תמרה מעצבת התכשיטים דולצ'ה ויטה הייתה שם. את תמרה הנפלאה והכשרונית הייתה לי הזכות לארח בפוסט הזה. 

וכך משך כמה שעות טובות איבדתי כליל את תחושת הזמן בעודי שוקעת בתכנון הקומפוזיציה, גוזרת, מדביקה וחשה תחושת סיפוק עצומה למראה התוצאה משובבת הנפש ותעופה עצמית קלה על הבחירה במילת ההשראה הפותחת את היומן שלי wink.

משפט השראהמשפט ההשראה שליטבעת כסף: Bonnina. תמונה מתוך האינסטגרם של soul and paper

בסדנה הספקתי להכין רק את הכריכה והעמודים הראשונים וקיבלתי מרחל שיעורי בית להכין בעצמי את החלוקה לחודשים ביומן ולפתע אני מוצאת עצמי ממתינה מידי יום לילדים שילכו לישון לא כדי לשוטט במחשב או לראות טלוויזיה אלא כדי להמשיך למלא ולקשט את יומני החדש אל מול מבטיו המשתהים של בעלי….

סדנאות DIYרק אני והיומן שלי…

עבודות יצירהתמרה מתמכרת לשלה. 

וכך מתמלא לו אט אט היומן בחודשים ובשלל משימות, פגישות ואירועים וכל אחד מהם מקבל מקום של כבוד ביומן עם מדבקות, צבעים ודבק הנצנצנים שגנבתי מביתי ;-). ועכשיו כל שנותר הוא ללכת לעוד סדנא של רחל, אך הפעם, לאחת מסדנאות ה"הורים וילדים" smiley

צילומים בתל אביבעוד יום ממוצע רווי משימות בחייה של אמא עובדת. מתוך הפוסט "עשרים וארבע שבע" על חיינו הכמעט בלתי אפשריים של אמהות עובדות. 

אם את מחובבות הז'אנר, ממליצה לך בחום להכנס לאתר soulandpapaer, לשוטט בין ערכות הנייר המקסימות בחנות המקוונת ובשלל הסדנאות וגם לעקוב אחרי עמוד האינסטגרם יוצא הדופן שלה

אשמח לשמוע מה חשבת על הפוסט למטה בתגובות ואם עדיין לא הצטרפת לרשימת הדיוור של "תלתלים" (דרך הפופ אפ שקופץ פה מידי פעם) אשמח אפילו יותר לראות אותך מצטרפת ונהנית משלל הגרלות, הטבות ומתנות ייחודיות למדוורות. אם תגללי למטה בצד ימין תוכלי למצוא חלונית להרשמה תחת הכותרת "מועדון תלתלים". 

26 תגובות על “יומן נעורים (או נערים בנפשם)

  1. המתלבטת 05/02/2018 / 18:43

    מקסים ביותר!! אין כמו יומנים ובטח כאלו שיוצרים לבד.

    • הילה בן חנוך-לוי 07/02/2018 / 15:17

      תודה רבה. ואת צודקת לגמרי. זה כיף אדיר 

  2. חן יאקה-שומרון 26/01/2018 / 12:17

    בכל פעם שאני רואה תמונות מהסדנה של רחלי אני אומרת לעצמי שאני חייבת ללכת גם. אז שוב – חייבת ללכת כבר!

    • הילה בן חנוך-לוי 27/01/2018 / 05:58

      כן, כן וכן! זה כל כך מהנה

  3. עופרי פז 26/01/2018 / 08:46

    דווקא אני לא תמיד הטיפוס של "לגזור ולהדביק" אבל הסדנה של רחלי פתחה לי את הדלת לעולם הזה. זה כיף, מעשיר ויצירתי ואני מאוהבת בבולט ג'ורנל שלי! פוסט מקסים והתמונות נפלאות

    • הילה בן חנוך-לוי 27/01/2018 / 05:59

      רחלי אלופה. והיא גם כל כך צודקת שזה מדהים לראות איך מאותם החומרים, כל אחת יוצרת את הבולט ג'ורנל שלה.

  4. תמר בהרב 24/01/2018 / 04:05

    הפוסט הזה עשה לי חשק לגזור, להדביק ולצייר. נראה כמו חוויה נפלאה!

    • הילה בן חנוך-לוי 24/01/2018 / 11:51

      כל פוסט שלך עושה לי חשק לגזור, להדביק ולצייר. או לחלופין, לארוז את המשפחה ולעלות לירושלים 😉

  5. עינבר 22/01/2018 / 20:06

    איזה כיף, נראה שממש נהניתן יחד שזה לא פחות חשוב מהיצירה עצמה שאף היא לפי התמונות יצאה נהדרת

    • הילה בן חנוך-לוי 23/01/2018 / 11:41

      אני מניחה שהם קשורים האחד בשני: ככל שנהנים יותר ככה עולה הסיכוי שהיצירה תצא מוצלחת יותר.

  6. נטע-לי כץ 22/01/2018 / 13:57

    וואוו …זה נקרא כמו זמן איכות משובח ! החזרת אותי לימים רחוקים

    • הילה בן חנוך-לוי 23/01/2018 / 11:41

      גם אותי זה החזיר אחורה למסע בזמן!

  7. ריבי 22/01/2018 / 08:20

    יצירה ביידיים זה הדבר! ולהכין לעצמך כזה יומן בכלל….

    • הילה בן חנוך-לוי 23/01/2018 / 11:41

      את כל כך צודקת. מאז יש לי חשק לעוד ועוד

  8. נתלי תמיר 21/01/2018 / 19:11

    אני חייכתי כל הפוסט, העלית בפניי זכרונות ילדות נשכחות, וגם אני חוויתי סדנה מעולה אצל רחלי.

    • הילה בן חנוך-לוי 23/01/2018 / 11:42

      הסדנאות שלה נפלאות. מנסה לגייס אמהות בהרצליה כדי להרים סדנת הורים וילדים בהרצליה

  9. יעל 21/01/2018 / 15:12

    זה נראה פשוט מקסים ובתור אחת שיוצרת בשביל מחייתה, אני הכי מזדהה עם הצורך להתנתק מהמחשבים בשביל לגזור ולהדביק עם הידיים כמו פעם! הכי כייף, הכי אותנטי ויצא לך ממש יומן יפה!!

    • הילה בן חנוך-לוי 21/01/2018 / 15:33

      אשרייך! אני עובדת כל היום על מחשבים וסמארטפון וזה פשוט היה מחייה נפש.

  10. ציפי 21/01/2018 / 14:07

    יצא לך יופי של יומן! אני ממש מתחברת למה שכתבת על החיפוש של מה לעשות בידיים. מה שהצחיק אותי זו היצירתיות שלכם לעשות צמידים מהדבק. אנחנו הגענו עד לשלב הקילוף. השלב הבא היתה מריחה נוספת של דבק 🙂 אני בטוחה שיהיו לך שימושים מקסימים ליומן היפה שיצרת.

    • הילה בן חנוך-לוי 21/01/2018 / 15:34

      שמחה לשמוע שלא רק ביבנה היינו כאלו מצחיקות 🙂

  11. דליה ישראלי 21/01/2018 / 07:04

    פוסט מעולה! החזרת אותי בשנייה לילדות ועשית חשק להשתמש ביומן- אמיתי- כזה שכותבים בו בעט☺ והרעיונות של רחל ממש נהדרים!

    • הילה בן חנוך-לוי 21/01/2018 / 15:34

      כן. כן. כן

  12. רחל אלתר 19/01/2018 / 15:53

    פוסט מקסים ובהחלט אחר.רעיון נהדר !

    • הילה בן חנוך-לוי 21/01/2018 / 12:42

      תודה רבה רחל. זה פשוט מחייה חדוות ילדות

  13. נעמה אורבך 18/01/2018 / 09:52

    איזה פוסט מרענן! ואיזה כיף היה למשמש את הסבון בתוך השקית סנדוויץ׳!

    • הילה בן חנוך-לוי 18/01/2018 / 14:07

      מסכימה אותך שהפוסט שונה בעולם התוכן הרגיל שלי ובהחלט קרוב יותר לשלך.

      לגבי הסבון בשקית, אין לי ספק שזה ירגיש תענוג גדול גם היום! 😉

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *