כשיסדתי את הבלוג גמלה בליבי החלטה שאין בכוונתי לייפות את עצמי או להפוך את עצמי ליותר ממי שאני ולכן החלטתי שלא להשתמש בפוטושופ לצורך העלמת פגמים (קמטים, כתמים ושאר מפגעים) או צמצום היקפים או הוספת כמה סנטימטרים בכיוון הרגליים (ותאמינו לי שזה מפתה). אך בתור בחורה בעלת מידה לא מבוטלת של מודעות עצמית באופן טבעי הקפדתי להעלות את הצילומים המחמיאים ביותר – כלומר אלו שצולמו בתאורה מחמיאה, זוויות מחמיאות, מצלמות מחמיאות ובגדים מחמיאים ולכן עם הזמן נשבתי בתרמית ההבלים של הפילטרים שבאינסטגרם וחשתי עצמי לפחות ג’יג’י חדיד. רק בג’ינג’ ומינוס כמה סנטימטרים. 

תלתלים אדומים וחיוך מקסיםצילום: דורון עופר; שרשרת (צורפות בעבודת יד): גלריית בן-ציון דוד – רחוב מזל דגים 3, יפו

מה ללבוש למועדון אפלוליצילום: דורון עופר; שרשרת כוכבים: אילי גורן; חולצה: פיו פיו

אך ככל שנוכוחתי ברשת גדלה, מספר התמונות המחמיאות הציף את הפרופילים שלי ברשתות החברתיות, כמות העוקבים באינסטגרם הלכה ועלתה, נפלתי במלכודת ההיבריס תחת שלל המחמאות בדבר יופיי ה”מהמם”, ה”מוש” וכל אותם ביטויים ומחמאות שנפוצים בעולם הוירטואלי. 

מצלמת שחור לבןצילום: דורון עופר

וכך עם הזמן, שכחתי שהעולם הוירטואלי הוא לא העולם האמיתי ושבבואתי שניבטת מבעד לעדשת המצלמה, איננה באמת בבואתי. 

קעקוע של פיהצילום: דורון עופר

%d7%aa%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%92%d7%9c%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%9f-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%93%d7%95%d7%93צילום: דורון עופר; שרשרת וצמיד (צורפות בעבודת יד): גלריית בן- ציון דוד – רחוב מזל דגים 3, יפו

כשמגרדים את הפילטרים והתאורה המחמיאה נחשפת האמת והיא הרבה פחות פוטוגנית: אישה בת 36 וחצי, עם עור מתבגר, קמטים, קמטוטים, ועור שרחוק מלהיות פורצלני מושלם שמאפיין בדרך כלל אותנו המשתייכות לשבט המנומשות.

עלמה עם כובע וצעיףצילום: דורון עופרכובע: אמה; מטפחת: מסימו דוטי 

מנוחת הלוחמתצילום: דורון עופר

וכך עם הסרת לוט המצלמה והתאורה המחמיאה, נחשפת אני כפי שאני – אמיתית ובלתי מרוטשת. ובתפקיד ה”מאמת”, הצלם הנפלא דורון עופר.

בסמטאות יפו עם מצלמהצילום: דורון עופר

צעיף חום מנצנץ של מסימו דוטיצילום: דורון עופר

על אף יופיין המרהיב של התמונות בזכות מלאכת האומנות שאחראי לה דורון הצלם, במבט ראשון היה לי לא פשוט להתבונן בהן והתמונות עוררו בי עצבות. עצבות על ההתבגרות, על היופי שהולך ודועך, על הגוף שמאבד מגמישותו ורכותו ועל התנפצות הפנטזיה שרקמתי לעצמי בתוך עולם האגדות הוירטואלי. 

אבל ככל שחזרתי לתמונות וצפיתי בהן שוב ושוב, התחלתי להעריך לא רק את הערך האסטטי שלהן אלא גם את המימד הכנה שהן מבטאות וזה בדיוק מה שהחזיר אותי למסר החשוב שאותו אני רוצה להעביר. 

מצלמה ותלתליםצילום: דורון עופר; שמלה: אמה

כי אני לא דוגמנית, והגיע הזמן להפסיק להתיימר להיות כזו. אני אישה רגילה, ממוצעת בגובה, ממוצעת במשקל. אני לא בר רפאלי ושני ההריונות נתנו בי אותותיהם ועל אף נסיונות לחזור למי שהייתי לפניהם, הגיל והגנטיקה כך מסתבר, חזקים יותר מיוגה. 

חולצה צבעונית של פיו פיוצילום: דורון עופר

והמסר הוא שאפשר להיות נפלאה ונהדרת גם בלי להיות מושלמת: גם בלי עור פנים מושלם, או בטן שטוחה מוצקה, או שיניים ישרות כמו פלס. ואולי אם אחזור על המסר הזה מספיק פעמים, גם אני אוכל סוף סוף להאמין בו וחשוב יותר – בעצמי. 

Copyrighted Image

נגישות

אהבת את מה שקראת?

ואת רוצה לקבל הודעה על כל פוסט חדש

להיות הראשונה לדעת על ההגרלות השוות 

ועל ההנחות שמקבלות באופן בלעדי המנויות לבלוג,

 

הרשמי למועדון תלתלים.

נרשמת בהצלחה. כיף שהצטרפת