שנה אחרי שגור נולד בבית חולים מאיר בכפר סבא נראה היה שהוא נתקף געגועים למקום הולדתו ולכן בעקבות וירוס נדיר ומרושע חזרנו לסיבוב נוסטלגיה כשהפעם חלפנו על פני הכורעות ללדת ונכנסו בכניסה השניה המובילה למחלקת מיון ילדים. 

אך אל נא תתנו לקורטוב ההומור והציניות להטעות אתכם: החוויה הייתה רחוקה מלהיות פשוטה או משעשעת ולוותה בכמה וכמה תסריטי אימה שהתרוצצו לי בראש שיכולים להוות בסיס לעוד עונה מאוסה ולעוסה של "האנטומיה של גריי". כנראה שזו בדיוק הסיבה שטיול ה- All included לכפר סבא שכלל לילה במיון, שלושה לילות במחלקת ילדים ואבחנה רפואית אחת היוו עבורי תזכורת חזקה עבור מה שבאמת חשוב.

מה באמת חשוב מה באמת חשוב

היום שלי נראה כמו כל יום של אם טיפוסית: מתחיל מוקדם מידי בבוקר וממשיך במירוץ תמידי לעבודה. המירוץ להספיק הכל ממשיך לו גם במהלך יום העבודה ותמיד אני יוצאת בדקה ה-90 לאסוף את הילדים שנשארים אחרונים בגן. מידי יום נשבר לי הלב מחדש כשאני מתמודדת עם עיני האיילה העצובות של סתיו ששואלת למה אני לא באה לקחת אותה לפני שמתחיל הצהרון כמו אמא של אלין.

נר לי נר לי נר לי נר לי

אחרי איסוף הילדים מהגנים נשארות שעתיים של זמן איכות עם הילדים אלא שהגדרה של גור ל"בוקר" היא השעה 5 ולכן הוא הופך כבר בשעה 18:00 לדלעת. בין שבע לשמונה מתחילים ענייני אמבטיות, סיפורים וטקסי השינה שמלווים באינספור וויכוחים עם סתיו על כל דבר שהוא. אחרי שהם נרדמים, אני מדליקה את המחשב וממשיכה לעבוד, או לערוך, או לכתוב. 

בין אינספור המשימות, המטלות והחיים אני חשה שהעיקר התפספס…

גור באשפוז גור באשפוז

נתחיל עם החדשות הטובות. אנחנו בבית וגור מתאושש לאט לאט ואיתו גם אנחנו. אבל דווקא החוויה המפחידה הזו בשילוב עם השנה שמסתיימת לה, הביאו עימם חשבון נפש ושלל החלטות חדשות. 

img_20161222_160415_221

בתוך הכאוס המלחיץ הזה, זמני נחלק לשניים: הזמן בבית החולים עם גור או הזמן בבית עם סתיו. כל משימה אחרת, ירדה זמנית מסדר היום ופתאום זכיתי בזמן איכות עם כל אחד מהילדים שלי לחוד: ברגעים שגור היה קצת יותר מאושש ישבנו יחדיו על כורסת בית החולים, שיחקנו "מסירות" עם הכדור ושרנו "ידיים למעלה על הראש" מיליון פעם לפחות, מבלי שהסתכלתי ולו פעם אחת על השעון או על הטלפון. 

מסיבת חנוכה בגן מסיבת חנוכה בגן

ביום שישי בבוקר כשגור עוד היה מאושפז, הלכתי עם סתיו למסיבת חנוכה בגן שהייתה מפתיעה בכמות ההשקעה שבה ונראתה דומה יותר בכמות הנאמברים שהוצגו לפסטיגל מאשר למסיבת חנוכה של ילדים בני 4-5 ;-). ישבתי נרגשת והבטתי בסטארית הקטנה ששרה, רקדה, התרגשה וחיממה את הלב מבלי שבדקתי ולו פעם אחת את המיילים מהעבודה, את התנועה בבלוג או את מספר העוקבים באינסטגרם. 

החנוכיות בגן החנוכיות בגן

בעקבות המאורע ולרגל השנה החדשה החלטתי שתי החלטות משמעותיות. הראשונה היא להאט. להאט את קצב החיים, להאט את קצב העבודה, להאט את קצב הריצות, להאט את מהירות הנהיגה בכביש, להאט את זרם המחשבות, להאט את קצב פעימות הלב, להאט את הזמן שעובר כל כך מהר וחומק מבין האצבעות. 

לעצור את הרגע לעצור את הרגע

ההחלטה השניה היא להפחית. להפחית משימות, להפחית לחצים, להפחית צריכה מיותרת, להפחית פחממות ריקות וסוכרים לבנים, להפחית כעסים, להפחית את מספר הקללות שאני מסננת בלב, להפחית את משך הזמן שאני מבלה ברשתות חברתיות ולבלות יותר עם אנשים אמיתיים. 

facetune-201612281171303910

ועכשיו נותר רק ליישם 🙂

 

שנה אזרחית טובה לכולנו. 

Copyrighted Image

נגישות

אהבת את מה שקראת?

ואת רוצה לקבל הודעה על כל פוסט חדש

להיות הראשונה לדעת על ההגרלות השוות 

ועל ההנחות שמקבלות באופן בלעדי המנויות לבלוג,

 

הרשמי למועדון תלתלים.

נרשמת בהצלחה. כיף שהצטרפת