כשפתחתי את הבלוג לפני כמעט 4 שנים (!) קיוויתי מאוד שמישהו יקרא אותו. אחרי הפעלת לחץ לא פיזי אך גם לא מתון על סביבתי הקרובה שהחלה בלית ברירה לקרוא ולעקוב, קיוויתי שיתווספו להן קוראות נוספות – גם כאלה שאינן מכירות אותי ועוד העזתי לקוות שלא רק יקראו, אלא ירצו להמשיך ולקרוא, יהנו ממנו ואפילו יתרמו ממנו. אבל מה שלא העלתי על דעתי באותם ימים בוסריים שהסתבר כמתנה הנפלאה ביותר שיכולתי לקבל הוא ההכרות עם אנשים ובעיקר נשים מעוררות השראה ונפלאות, שכנראה שלא היה מזדמן לי להכיר בנסיבות אחרות (אלא אם הן היו מגיעות בצירוף מקרים נדיר עם הילדים שלהן לגן אלומות בהרצליה…). 

כזו היא תמרה סנטוס טראובמן – אהבה מלייק ראשון. תמרה היא עיתונאית מוכשרת שבאמתחתה תחקירים נוקבים שהיו גורמים ללואיס ליין לקנא. אבל יום בהיר אחד אי שם, החליטה תמרה להניח לרגע את מכונת הכתיבה ולתת דרור ליצירתיות המתפרצת שלה, וכך נולד לו מותג תכשיטים צבעוני ושמח בשם tamarita 

נשים אלגנטיות בלבוש ייחודיצילום: ורד פרקש; שרשראות: tamarita; משקפי שמש שלי נראו גם כאן; משקפי שמש של תמרה – מחנות יד שניה בלונדון

שרשראות מיוחדותצילום: ורד פרקש; שרשרת: tamarita

תמרה אמנם עשתה הסבה לתכשיטנית אבל כנראה שאפשר להוציא את העיתונאית מהעיתון, אבל לא את העיתונאית מהתכשיטנית, והיא הציעה רעיון מהפכני שבנוסף לראיון המסורתי בבלוג של המעצבת, היא תראיין גם אותי. בעצתה, העלתי פוסט בעמוד הפייסבוק של "תלתלים" איזו שאלה הייתם רוצים לשאול אותי ומתוך שלל השאלות הנהדרות ששאלתם, תמרה בחרה כמה שאלות. 

שנתחיל?

משקפי שמש גדולים ושרשרת סטייטמנטצילום: ורד פרקש; שרשרת: tamarita

שרשרת אבני סוורובסקי צבעוניתצילום: ורד פרקש; שרשרת: tamarita

תמרה: אני קוראת אותך בענין זה זמן, והופתעתי לגלות שנולדת בשכונת התקווה. איזה דבר נוסף את יכולה לגלות על עצמך שיפתיע אותנו?

אני: מרבית ילדותי הייתי חנונית הארד קור שזה אומר תולעת ספרים, כיתת מחוננים וחבורת DND. כמתבקש מנתונים שכאלה, הייתי גם מאוד לא מקובלת ורק בכיתה ח' המרדנית שבי התחילה לצאת החוצה ובעצם נשארה עד היום. 

משקפי שמש בעיטור פרחיםצילום: ורד פרקש; שרשרת ועגילים: tamarita

אני: אחרי השיחה הראשונה שלנו, מיהרתי לעשות עליך גוגל וגיליתי שכמו גדולי האומה גם עליך יש ערך בויקיפדיה. ככה גיליתי שאת עיתונאית חוקרת לתפארת ושאפילו זכית בפרסים על פועלך. איך בתוך עשייה שכזאת, שמהצד נראה כמו הגשמה עצמית מעוררת קנאה, החלטת לעשות צעד בכיוון אחר לחלוטין, ולפנות לעיצוב תכשיטים? 

תמרה: שואלים אותי לא מעט, והאמת שאני לא יודעת מה לענות. זה התחיל יום אחד, והתפתח כל כך מהר, שאמרתי, נתגלגל עם זה ונראה לאן זה מוביל.

מאז הילדות, עסקתי בציור, בריקוד, באמנות, אבל עם השנים זה נדחק הצידה לטובת העיתונות. אני אוהבת את העיתונות ונראה לי שתמיד אעסוק בתחום באופן כלשהו, אבל זה לא הספיק לי, רציתי מקום נוסף לביטוי עצמי. החלק האקטיביסטי, החוקר, האינטלקטואלי, הדעתני, לא נעלם – הוא מתקיים לצד העיצוב, שמלא בתשוקה לאסתטיקה, לצבעים, לחיים.

ההבנה שיש עוולות, שהעולם שלנו צריך להשתנות מהיסוד ושזאת אחריות שלנו ליצור את השינוי הזה, היא חלק מהחיים שלי, שמורכבים גם מהרבה רגעים של שמחה ושל כיף, במובן העמוק, דווקא מתוך ההכרה במה שקורה מסביב.

כעיתונאית, אני צריכה להתאים את עצמי לכללים מסוימים, אני נתונה לתדמית של "רצינות" ושל חומרת סבר מקצועית. אבל עם העיצוב אני אומרת, זה לא או-או, אפשר שזה יהיה גם-וגם.

איך משלבים בחכמה כתום עם ירוקצילום: ורד פרקש; שרשרת: tamarita

חולצה מנומרת ושרשרת חרוזים אפריקאיתצילום: ורד פרקש; שרשרת: tamarita

תמרה: מה היה חלום הילדות שלך?

אני: להיות פיה. שלא כמו הבת שלי שגם בגיל ארבע הטילה ספק אינטליגנטי כשסיפרתי לה על פיית השיניים, אני האמנתי בקיומן של הפיות עד כיתה ב' בערך. 

עגילי שנדליר כחוליםצילום: ורד פרקש; שרשרת ועגילים: tamarita

צמידים ליד עם אבני סברובסקיצילום: ורד פרקש; צמידים: tamarita

תמרה: איך התגלגלת להיות עורכת דין? מה גרם לך לפנות למקצוע הזה?

אני: בגלל שהייתי תולעת ספרים ומאוד מאוד אהבתי ספרות וגם כתבתי שירים למגירה, רציתי מאוד ללמוד ספרות וכתיבה יוצרת. אמא שלי אמרה ש"ספרות זה לא מקצוע" וכמו פולניה טובה פקדה עלי למצוא מקצוע מועיל. משפטים היה נראה לי הכי קרוב לספרות, וגם לא הצריך לימודי סטטיסטיקה מה שעבורי נראה כמו פלוס גדול. 

שמלה שחורה קלאסית בשילוב תכשיטים שמשדרגים את ההופעהצילום: ורד פרקש; שרשרת וצמידים: tamarita

תמרהאיך התחלת לכתוב את הבלוג? מאיפה בא לך הרעיון?

אני:  את הבלוג התחלתי לכתוב שנה אחרי שהגדולה שלי נולדה. מתל אביבית תוססת וחובבת גדולה של חיי הלילה, פתאום מצאתי את עצמי חיה בהרצליה, ומבלה את הערבים מול הטלוויזיה בשעה שמונה בערב כי הילדה ישנה ובעלי עבד עד מאוחר. הבנתי שעלי לעשות מעשה, בטרם אהפוך למה שנקרא: "בטטת כורסה". ידעתי שאני רוצה לכתוב, אבל לא ידעתי מה ואיך. שיתפתי חברה בהתלבטות, ולפתוח בלוג אופנה היה הרעיון שלה. פתאום בזכות הבלוג, העיסוק בו, ויצירת קשר וירטואלי עם המון המון בנות ברשת, כבר לא הרגשתי יותר בודדה בבית השקט בערבים והרגשתי שהחיים שלי שוב נצבעים בהרבה מאוד צבע – בדיוק כמו שאני אוהבת אותם.

איך לנופף בסטיילצילום: ורד פרקש; שרשראות: tamarita

תמרה: מאיפה את שואבת את ההשראה שלך?

אני: כל פוסט הוא סיפור שמסופר במילים ובתמונות. הסיפור, הוא תמיד סיפור מהחיים ובעצם ההשראה הכי גדולה שלי היא מה שקורה יום יום. את ההשראה לתמונות, אני מקבלת מעולם האופנה והרבה מאוד מהאינסטגרם שהוא ללא ספק הפרעת הקשב הקשה, הממכרת והמענגת ביותר שלי.

עגילים ארוכים צבעונייםצילום: ורד פרקש; עגילים: tamarita

אני:  מתי לראשונה התחלת לעצב ומה היה התכשיט הראשון שעיצבת?

תמרה: בסוף התיכון, זה היה עגיל שעיצבתי מחלקי מתכת בצבעי ורוד וטורקיז עמוק בסגנון שנות ה-90, בשילוב אבני אמבר שסבתא שלי שלחה לי מברזיל. לא היו לי פליירים, עבדתי עם מה שיש.

עד היום חסרה לי חתיכה זעירה בשן הקדמית, מזכרת מאותם ימים ;-).

בגלגול הנוכחי, לפני כשנה, נתקלתי בחומרי גלם מעניינים, רכיבי וינטג', שמוכרת בחורה מארה"ב שהשתלטה ביחד עם קבוצת משקיעים על מפעל ישן בגרמניה המזרחית במטרה להפוך אותו לפרויקט מגורים. כשהם נכנסו פנימה, התגלה שהמקום מלא באריזות סגורות של חרוזים משנות ה -60-80. איתרתי אותה דרך האינטרנט ועשיתי הזמנה. אני זוכרת שהגיעה החבילה הראשונה ואת עצמי יושבת על המיטה, קורעת את העטיפה ומתחילה לסדר על השמיכה קבושונים, חרוזים ורכיבים מוזהבים. באותו רגע ידעתי שזה לא קטע חולף ושזאת התשוקה שלי.

שרשרת חרוזי עץ כתומיםצילום: ורד פרקש; שרשרת ועגילים: tamarita

תמרה: מה הדבר שהכי משמח בלהיות בעלת בלוג?

אני: כשפתחתי את הבלוג חשבתי שהבונוס הנפלא ביותר יהיה לקבל מתנות שוות והזמנות לאירועים אבל מה שהתברר כדבר הנפלא באמת, הוא הנשים הנפלאות שאני מכירה בזכות הבלוג, שנכנסו לי חזק ללב וחלקן הפכו לחברותי הטובות ביותר. 

עגילים ארוכים עם נוכחותצילום: ורד פרקש; עגיל: tamarita

אני: מה את יכולה לספר על הדרך שטביעת האצבע העיצובית שלך עברה מאז שהתחלת לעצב?​

תמרה: השינוי קרה באופן טבעי תוך כדי התמקצעות. בהתחלה פשוט חיברתי מה שהיה נראה לי יפה. היום אני חושבת יותר על החיבורים, על איך זה ישב על גוף האישה, שידרגתי את חומרי הגלם לציפויי זהב איכותיים ביותר וסוגרי עגילים מגולדפילד כדי שגם בעלות אזנים רגישות יוכלו לענוד אותם.

שרשרת עשויה חרוזי עץ צבעונייםצילום: ורד פרקש; שרשרת: tamarita

צמידים אלגנטיים לידצילום: ורד פרקש; צמידים: tamarita

תמרה: כיצד התעצב החוש האופנתי המדליק שלך? 

אני: אמא שלי הייתה אושיית סטייל מרהיבה. זמן איכות אם ובת תמיד היה מלווה אצלנו בהגעה לתל אביב, כוס קפה, משהו מתוק ושופינג. בגלל שהיא נפטרה לפני כמה שנים הבלוג עבורי הוא אחת הדרכים להמשיך ולחיות את ההשפעה שלה עלי. 

חולצה לבנה עם שרשרת ירוקה צילום: ורד פרקש; שרשרת: tamarita

אני: מאין את שואבת השראה?

תמרה: בעיקר מלטינו-אמריקה: מצ'ילה שבה נולדתי, ומברזיל שבה חיו הסבים שלי ושם העברתי כמה חופשים מלאי משמעות בילדות. מגעגוע לזיכרונות של צבע, שפה, שמחה, קצב, ומקשר בלתי פוסק ליבשת הזאת בהווה.

יש אימג'ים חזקים שאני זוכרת מהילדות, מביקורים ממושכים שם, ומחבילות שהסבים היו שולחים לכאן. הם היו יוצרי סרטים דוקומנטריים, והחבילות הכילו דברים שאספו במהלך הכנת הסרטים. אני זוכרת שרשראות מזרעים מבריקים מאוד, שחציים אדום וחציים שחור באופן טבעי. פעם הגיע ראש אדם מכווץ, מלאכותי ככל הנראה, או כך לפחות אני מקווה ;-).

המהות של להיות לטינו-אמריקאית זה קודם כל להיות מיקס, להיות חלק מרב-תרבותיות שהתפתחה כתוצאה מהעושר הבלתי נתפס של עמים ותרבויות מקומיים, ביחד עם גלים של קולוניאליזם אירופאי שהשאירו את מורשתם. אני מזדהה עם זה מאוד ברמה האישית, כי גם אני מפה ומשם, והערבוב של זמנים וסגנונות נוכח בעיצוב שלי.

תמרה: מהו הפריט האהוב/נחרש ביותר שלך?

אני:  זה משתנה כל הזמן אבל כרגע אלו הם כפכפים בצבע כחול ואדום שרכשתי בסוף עונה בחנות "שופרא" (למתעניינות, אפשר לראותן בפוסט הזה). 

נשים יוצרות יחדצילום: ורד פרקש; שרשראות ועגילים: tamarita

אני: מי הלקוחה שאת רואה לנגד עינייך כשאת מעצבת והאם יש פער בין הלקוחה שראית בעיני רוחך לבין הלקוחות שלך בפועל? 

תמרה: הלקוחה שאני רואה בעיני רוחי היא אישה שנהנית וחוגגת את הקיום של עצמה, זה מקום שקיים בכל אחת, המקום שבו היא לא מתנצלת על הקיום שלה אלא מנכיחה אותו בעוז. כל אחת מבטאת זאת אחרת. כל לקוחה יוצקת אל התכשיט משהו מעצמה, והוא מקרין עליה משהו בחזרה. זה חיבור שאני לא יכולה לדמיין מראש כי הוא מתרחש כל פעם מחדש בין התכשיט ללקוחה.

שרשרת פנינים משולבת חרוזים שחוריםצילום: ורד פרקש; שרשרת: tamarita

תמרה: מדוע החלטת לקרוא לבלוג שלך "תלתלים", ומה זה משקף באשר ליחסך לתלתלים? מתי הפכו התלתלים לאישיו?

אני: התלתלים תמיד היו אישו. אמא שלי לא ידעה איך להסתדר עם השיער הסורר שלי (וגם עם האישיות, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר או ספת הפסיכולוג) ועד גיל 14 הייתה מגהצת לי את השיער. בגיל ההתבגרות כחלק ממרד הנעורים שלי (שהיה מלווה בין היתר באפיזודה פאנקיסטית, סיכת ביטחון שהשחלתי לעצמי על גב כף היד, ויותר מידי סיגריות), סירבתי להמשיך ולהחליק אותו ובעצם תקופה ארוכה לא סידרתי אותו בכלל. לא ממש ידעתי מה לעשות איתו ולאט לאט למדתי לחיות עם תלתלים. לקח לי המון שנים ללמוד מה נכון להם, איך לעצב אותם יפה וגם לדעת מתי להניח להם. מבחינתי לקרוא לבלוג "תלתלים" ולהפוך אותו לחלק בלתי ניפרד ממני ומהזהות שלי זה שלב חשוב בתהליך של קבלה עצמית.

ברוח זו, אולי אם אפתח עוד בלוג ואקרא לו "צלוליט" יהיה לי קל יותר להמשיך בתהליך הקבלה העצמית גם בתחום הזה…

שרשרת חרוזים עם נוכחותצילום: ורד פרקש; שרשראות: tamarita

אני: ​לאיזו דמות מפורסמת (חיה או מתה) היית מעצבת תכשיט ואיך הוא היה נראה?

תמרה: לילה דואונס (Lila Downs), זמרת מקסיקאית והתגלמות היופי הנשי. יש לה שיער שחור ארוך וחלק, שהיא קולעת בשתי צמות, כמו של נשים ילידות בלטינו-אמריקה. יש בשירים שלה המון אלמנטים מסורתיים – דמויות פולקלוריות, מקצבים קלאסיים, מילים בשפות של עמים ילידיים. השירים מודרניים לגמרי, והיא מטעינה אותם בתוכן פמיניסטי ומשרה עליהם אווירה מיסטית-אוורירית בסגנון מקסיקאי. אני מניחה, שיש אנשים שיחשבו שהיא מוגזמת אבל בעיני היא הכי מדויקת.

ללילה (עברנו כבר לשמות פרטיים) הייתי מעצבת שרשרת יפהפייה עם ורדים וינטג' אדומים ממתכת שהתגלגלו לידי, רקומים לתוך עיגולי תחרה זהובים מפליז, ביחד עם פייטים בציפוי מיוחד וחרוזים צבעוניים. ביחד זה יוצר רוזטות מרהיבות ועדינות, שהייתי מחברת לשרשרת עדינה אך מלאת נוכחות. זה בול היא.

למי שאוהבת בלינג בלינגצילום: ורד פרקש; שרשרת וצמידים: tamarita

תמרה: איך את מצליחה לשלב קריירה, אמהות, זוגיות, בלוג מדהים, חשבון רב עוקבות באינסטוש, פייסבוק, וכו'? 

אני: זה באמת מאוד מאתגר. זה כמו לעבוד בשתי עבודות במקביל. לאחרונה ובעקבות תהליך אישי שעברתי שבמהלכו החלטתי להוריד הילוך בקריירה כדי שאוכל להיות יותר עם הילדים, ביקשתי לרדת בדרגה בעבודה והמהלך הזה הוריד הרבה לחצים שהיו לי וגם פינה לי יותר זמן. אבל אין ספק שזה דורש המון משמעת. העיסוק בבלוג ובאינסטגרם הפך לחלק מהפעולות היומיומיות שלי בדיוק כמו לצחצח שיניים. 

שרשראות פנינים במגוון צבעיםצילום: ורד פרקש; שרשראות: tamarita

אני: יכולה לשתף אותנו בסיפור שלך עם חתולים?? 

תמרה: אני הקרייזי קט ליידי! מאז שאני זוכרת את עצמי, היו חתולים בבית. כיום אני מגדלת חתולה וחתול, אוסמרין וקינג, שנאספו מהרחוב בהזדמנויות שונות. הייתי שמחה גם לכלב אבל כאן החבר שלי כבר שם את הגבול. אני טבעונית ומאמינה שצריך לנהוג בכבוד ובחמלה בכל בעלי החיים, לרבות בני האדם.

עיצוב תכשיטיםצילום: ורד פרקש; שרשראות: tamarita

אני: איזה טיפ אופנתי את יכולה לנדב לקוראות שלנו?

תמרה: חוקים נועדו שנפר אותם! הקשיבי לעצמך ולמה שאת אוהבת, למה שעושה לך טוב. זה מתכון בדוק כדי להראות מהממת. התכשיטים והבגדים שלנו נועדו לשרת את ביטוי הייחוד האישי שלנו. אנחנו לא אמורות לשרת את הטרנדים, או את היצרנים או את רשתות האופנה. אנחנו מגדירות מה אנחנו נלבש. 

תמרה: מה נאחל האחת לשניה לכבוד השנה החדשה? 

אני: החזון שלי הוא שהאג'נדה שאני מעבירה דרך הבלוג: איך ליצור ארון איכותי וייחודי, תגיע לכמה שיותר נשים, המסר יחלחל, ולאט לאט נוביל שינוי בהרגלי הצריכה, ונשים מכל קשת המינים, הגילאים, המגזרים, המגדרים ומקומות המגורים, יצמצמו את הכמות שהן קונות מרשתות שמייצרות בייצור המוני וזול ויעדיפו להשקיע במלתחה קטנה יותר, איכותית, של מעצבים מקומיים ובעלי אמירה אישית ייחודית. 

נשים עצמתיות ואופנתיותצילום: ורד פרקש; שרשראות ועגילים: tamarita

בהזדמנות זו אני רוצה שוב להודות לצלמת המופלאה ורד פרקש שהצליחה בכישרונה הרב להפיק את התמונות המופלאות הללו על אף תנאי מזג אוויר לא פשוטים ביום הלח ביותר החודש…

שנה טובה ונפלאה לכולנו.

Summary

Copyrighted Image

נגישות

אהבת את מה שקראת?

ואת רוצה לקבל הודעה על כל פוסט חדש

להיות הראשונה לדעת על ההגרלות השוות 

ועל ההנחות שמקבלות באופן בלעדי המנויות לבלוג,

 

הרשמי למועדון תלתלים.

נרשמת בהצלחה. כיף שהצטרפת