לפני שנה בדיוק בעיצומו של חודש שמיני שיתפתי אתכם על הקשיים שחוויתי בבית בזמן שבעלי טס ל-9 ימי שחיתות מ"העבודה" בניו יורק. השנה גיליתי שיש דבר קשה יותר מלהשאר לבד בחודש שמיני עם ילדה בת שנתיים פלוס וזה להשאר לבד עם תינוק שלא ישן וילדה בת כמעט 4.
גם הפעם יכולות הפרגון שלי הצטמצמו לסינון שקט "נסיעה טובה" ורשימה דמיונית בראשי של שלל הפרגונים העצמיים שהרווחתי ביושר יהא מחירם אשר יהא. כדי להצליח ולשרוד את שמונת הימים הללו מבלי לסיימם באשפוז כפוי או מרצון (מה שיגיע קודם), נערכתי מבעוד מועד לפעילות מנחמת עם (א)נשים טובים באמצע הדרך ושלל פעולות מנחמות.
אמהות מתפנקות
1. סיבוב בנווה צדק
למרות כמויות העבודה הבלתי נדלות הצלחתי לקחת כמה שעות של חופש כדי לשאוף בהן קצת אוויר תל אביבי עכור. גייסתי את עלמת הזיגזג לילו שבזכות המעבר שלה משכירה לעצמאית אוחזת בלו"ז גמיש ומעורר קנאה. אחרי ארוחת בוקר טבעונית ועמוסת פחממות יצאנו לספוג קצת ארכיטקטורה וקולטורה מקומית בנווה צדק. למתעניינים ה"קולטורה" הייתה רכישת תכשיטים וסיבוב בסוזן דלל.
לנצנץ בסוזן דלל
2. לנצנץ כפי יכולתך
אם אינך מצליחה למצוא בליבך ניצוץ של פרגון נקטי בגישת ה- Fake it till you make it שזה אומר לבחור את מיטב המנצנצים שבארון בתקווה שהנצנוץ יעבור מהעין היישר ללב.
תיק עבודת יד של suricatik
אם לא הצלחת להעביר את הניצוץ מהחולצה ללב אל תתייאשי והמשיכי לנסות נצנוץ אחר נצנוץ. זכרי: זה לא הגודל, זו הכמות 😉
3. לפגוש חברות בחופשת לידה
במסגרת "זמן חמצן" שלקחתי לעצמי במהלך אחד הימים החלטתי שזאת הזדמנות מצוינת לפגוש את רון שמבלה בימים אלו בחופשת הלידה השלישית (!) שלה.
רון בורכה במגורים בדירת בואהאוס בפאתי רוטשילד במרחק דחיפת עגלה ממלכודת הפחמימות הטעימה "לחמנינה" שהפכה למקום מפגשנו הקבוע.
אני ורון בלחמנינה שבוע לפני הלידה שלי
יודעת כל אם ובת, ללבוש פסים לכבוד שבת
4. פחמימות
פחממה מתחרזת עם נחמה וזה לא במקרה. מה שלא נפתר בשופינג, נפתר במזון. רגשות האשם על הקלוריות, נפתרות בשופינג. וחוזר חלילה.
5. לשלוח את הבעל לשופינג עבורך
ברגעי המשבר הקשים ביותר מצאתי נחמה בעמוד האינסטגרם המשגע של Urban outfitters. שלחתי את בעלי היקר לחנות, דרשתי לקבל תמונות, העלתי לעמוד הפייסבוק של "תלתלים" בשביל להתייעץ עם העוקבות, החזרתי את בעלי לחנות עם רשימת שאלות, וכל זה כדי לגלות בסוף שהמידה שלי אזלה…
מתוך האינסטגרם של Urban outfitters.
ג'קט פייאטים של אורבן אאוטפיטרס – מתוך האינסטגרם של Urban outfitters.
סוודר פייאטים מנצנץ של אורבן אאוטפיטרס מתוך האינסטגרם של Urban outfitters.
אנצל את הבמה כדי להודות לכל אלו שעזרו במשימה והפכו את שמונת הימים הללו לנסבלים, והמון תודה לסבים ולסבתא על התגייסותם למלאכת "הצל את אמא". עם קצת מזל ורצון טוב, בשנה הבאה בניו יורק הבנויה.
אמיצה שכמותך!! אההההה איזה כיף היה! חייבות חייבות עוד פעם לפני שאני גם חוזרת להסגר ?
וואו לגמרי חייבות. נעשה משהו כייפי בשבוע האחרון שלך.
מלכה אמיתית. לבעלי הרשתי לנסוע לטיולי סקי, רק כשהילדים הגיעו לגיל שש ושבע וקצת. כל חורף מאז אני והם ונינה שלנו ז"ל היינו מבלים שבוע ימים בלעדיו. נכון, היתה מטפלת עד שחזרתי מהעבודה, אבל אני הבנתי שבריאותו הנפשית חשובה, לפחות כדי להקנות לי אין ספור בריאויות נפשיות קטנות כל השנה 🙂 לפעמים אני חושבת שאני לא נורמלית, כי לא בקשתי אף פעם כלום, משום דיוטי פרי (חנויות אין בקלאב מדים) למעט שוקולד/גבינה/ וכו.
בריאות נפשית היא אכן דבר חשוב. אני מתכננת את ה"נקמה" שלי ומתכננת גיחה לפריז באביב 😉
ממוש 2 דברים בלטו מהפוסט שלך:
1- את מגדירה את המושג סופר מאמא.
2- נצנצים נצנצים נצנצים נצנצים נצנצים נצנצים נצנצים נצנצים נצנצים נצנצים נצנצים
סופר אמא ונצנצים הם היינו הך 😉
צחקתי בקול
ושמחתי לסייע במשימת "הצל את הנטושה בעזרת הפחמימה (והשופינג)"
ההצלה האמיתית שלך הולכת להיות באביב בפריז.