כבר תקופה שאתם שותפים לסיפורי על איך עזבתי את ה – Day job שלי בלשכה המשפטית של מנורה מבטחים פנסיה וגמל לטובת חיי הבלוגינג, יצירת התוכן וההרצאות אבל מה שלדעתי טרם סיפרתי כאן הוא שלצורך התפקיד האחרון שלי בלשכה המשפטית וכדי להרחיב (כלומר, ליצור מאפס) את ידיעותיי והבנתי בעולם המימון, התגברתי על חרדת המתמטיקה ומבחני הקבלה שמהם סבלתי, ניגשתי בגבורה לבחינת ה- G MAT ואחרי שבזכות סבלנותו האינסופית של בן זוגי חובב המספרים, צלחתי אותה בשן ועין והתקבלתי לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן ונחשפתי לעולם מושגים חדש כמו אופטימיזציה ולחלץ ביתא (נשבעת שזה הרבה פחות סקסי מאיך שזה נשמע 😉).

כשהעובדה שאני לומדת בבר אילן עלתה במסגרת שיחות, לרוב התגובה הראשונית הייתה מעט מופתעת והנטייה הייתה לבחון את אורך חצאיתי או לנסות להבין אם רעמת התלתלים האדמונית היא למעשה פאה… בתור אחת שמחבבת את תפקיד שבירת המוסכמות והסטיגמות (עורכת דין שהגיעה לדיונים בבית משפט עם ג'קט שחור מחויט כמתבקש – אבל עשוי כולו פייטים….) שמחתי כשהוזמנתי אחרי השנים שחלפו מאז שסיימתי את התואר כדי להכיר פרויקט שאין מילה אחרת חוץ מסופר מגניב כדי לתאר אותו (ואני מסתכנת בלצאת הכי "סבונית" רק מעצם השימוש במילה "מגניבה" אבל היי, אם לא עכשיו אחיה על הקצה אז מתי??) והוא נקרא "פרויקט ערים חכמות".

מעלה זיכרונות ליד בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן. צילום: אורטל אקרמן

איך יראה העתיד שלנו?

המרכז לערים חכמות באוניברסיטת בר אילן

דמיינו שבעיר שבה אנחנו גרים, לא נצטרך יותר לבזבז זמן על חיפוש חניה, או על עמידה בפקקים בדרך לבית הספר בגלל משאית פינוי אשפה שבדיוק אוספת אשפה מהנתיב. דמיינו שהעיר מלאה בסוגים שונים של אמצעי תחבורה ורכבים אוטונומיים שנוסעים במסלול קבוע וזמני הגעה מדויקים. דמיינו שהרחובות נקיים יותר וקרירים יותר, אבל הוצאות העיריה (ואולי גם הארנונה שאנחנו משלמים) רק יורדות. אלו בדיוק הדברים שפרויקט "ערים חכמות" בראשות ד"ר אייל יניב שנמצא תחת בית הספר למנהל עסקים, עוסק ומפתח. כדי לשמוע ולהשמיע חזרה במילים (מעט) יותר ידידותיות את כל העולם העתידני והלא כל כך רחוק הזה, נפגשתי באוניברסיטה עם רן גולדשטיין, מנהל הפרויקטים של בית הספר למנהל עסקים שתחתיו מרוכזים המרכז לערים חכמות וגם מועדון היזמות.

המרכז לערים חכמות ורן גולדשטיין – בתוספת ג'ינג'ית חמודה שהגיעה עם אבא לעבודה. צילום: אורטל אקרמן

מה זה אומר "עיר חכמה"?

"כשאומרים "עיר חכמה" רוב האנשים מייד הולכים לפן הטכנולוגי: כמו חיישנים אבל הפן שמעניין אותנו כאן במרכז הוא פשוט לשפר את איכות חיי התושבים בעיר ומהנקודה הזו אנחנו הולכים אחורה ומתחילים לבחון את התשתיות בעיר כדי להבין איך מביאים אותן קדימה אל תוך החזון הזה שיכול להיות כמובן באמצעים טכנולוגיים אבל לא פחות מזה גם באמצעים חברתיים וקהילתיים."

מיטל ואני. צילום: אורטל אקרמן

אוניברסיטת בר אילן היא מוסד אקדמי. איך מוסד אקדמי יכול לבצע מחקר ואופטימיזציה כזאת על עיר?

"ד"ר יניב רתם את 7 הרשויות שיושבות סביב האוניברסיטה (בינתיים הצטרפו עוד רשויות כמו ראשון לציון ורעננה) וחברות שאיתן אנחנו עושים שיתופי פעולה ומחקר יחד איתם. אני עצמי עו"ד שעבד הרבה שנים בתחום המנהל הציבורי וכיועץ במשרד השיכון והרבה מאוד שנים עבדתי בתחום הטכנולוגיה והבאתי איתי חלק מהכלים והידע הזה לכאן.

היתרון במרכז כזה כמו שלנו הוא שהוא עובד על כל האספקטים: מהשקיה חכמה ועד רכב אוטונומי שצפוי לנסוע כאן בקרוב. יתרון נוסף שיש לאוניברסיטה הוא שאנחנו מגיעים ממקום שהוא א-פוליטי וזה מאוד מקדם קואופרטיביות של הצדדים שאנחנו רוצים לרתום לטובת המחקרים והמיזמים שלנו בין אם מדובר ברשויות מקומיות ובין אם חברות מסחריות שיש להן אינטרס מחקר כזה או אחר."

זה לא באמפר, זה חיישן. קמפוס אוניברסיטת בר אילן. צילום: אורטל אקרמן

ספר לנו על פרויקט מענין שאתם עובדים עליו עכשיו.

"אחת הבעיות העצובות שכולנו מכירים היא בעיית הרדמות של נהגים בזמן נהיגה. כרגע עובדים על פיתוח של מתקן שיש בו חיישן שיודע לזהות מתי הנהג על סף הרדמות ואז לשחרר חומר שמעורר תחושה של סטרס וכשאנשים בסטרס הם לא נרדמים.

עוד מיזם מענין שאנחנו עובדים עליו והכיוון שלו הוא דווקא הרבה יותר חברתי מאשר טכנולוגי קשור לרצון להקטין את זיהום האוויר שבאזורים של בתי ספר. בגלל עומסי התנועה לבתי ספר בשעות מסוימות, הנחת המוצא היא שבאותו האזור יש זיהום אוויר גבוה יותר. במרכז בודקים כל מיני דרכים לטפל בזה כמו למשל walk pool. ובכלל אנחנו כרגע בעיצומו של פרויקט car pool מענין באוניברסיטה שבודק אם אפשר לייצר "מקבצים" של קבוצות אנשים וכל ראש קבוצה מקבל רכב כדי להגיע לאוניברסיטה ולאסוף את הקולגות או את העובדים ובמסגרת המודל הכלכלי הזה, ראש הקבוצה יקבל זיכוי כספי מסוים שיושפע מכמות הפעמים שהוא עושה את זה וכמות האנשים שהוא מביא."

צילום: אורטל אקרמן

מי "שפני הנסיונות" של המיזמים שלכם?

"חלק מהמיזמים מותקנים כאן באוניברסיטה כי יש הרבה אספקטים שבהם קמפוס דומה לעיר. אחד מהם הוא פח עם קיבולת גדולה ועליו פלטה סולארית שמייצרת אנרגיה סולארית שמשמשת גם את הפח עצמו אבל הוא צורך מעט מעט חשמל ואז הוא בעצם אפשר לנצל את החשמל העודף לטובת התושבים כמו למשל לייצר עמדות טעינה לרווחת התושבים או להפוך אותו למתקן עם מודם WIFI אזורי.

צילום: אורטל אקרמן

דוגמה נוספת היא עמוד תאורת רחוב חכם שנמצא גם הוא בקמפוס ואפשר להדליק ולכבות אותו עם הטלפון אבל מה שבאמת יפה זה שכל עמוד מחובר בשרשור אחד לשני אחד לשני והם "מדברים ביניהם" ואז אפשר לעשות עם זה המון דברים כמו למשל להחליט שמשתמשים בזה כדי לחסוך חשמל ולהתקין חיישן כך שהעמוד יידלק רק כשמישהו עובר וזה מפעיל גם את החיישן של העמוד ליד שיודע מראש להידלק וגם העמוד שלידו וכך הלאה וזאת דרך מצוינת מצד אחד לחסוך בהמון חשמל ומצד שני עדיין לשמור על רווחת התושבים שלא ירצו להסתובב בחוץ בחושך."

יש כאלה שמחבקים עצים, אני מחבקת עמודים חכמים. צילום: אורטל אקרמן

מה לגבי אוכלוסייה שלא גרה בערים אלא באזורים כפריים? יש לכם מיזמים שמתייחסים גם אליהם?

"מחקרים מדברים על כך שבשנים הקרובות 50% מהתושבים יגורו בערים אבל הצד השני של המשוואה הוא 50% הנותרים באזורים הכפריים ובהחלט יש גם התייחסות למרחב כפרי חכם, ויש פרויקט של באר ומערכת ביוב שאנחנו עובדים עליו ומיועד לסביבות האלה."

צילום: אורטל אקרמן

יש רשויות מקומיות שכבר אימצו פיתוחים של המרכז לערים חכמות?

"בבני ברק היה קושי בנושא פינוי האשפה. שמנו שם חיישנים בפחים שיודעים לסמן כשהפח מלא וכתוצאה מכך בני ברק חסכה 40% מההוצאות שלה על פינוי אשפה כי עכשיו משאית פינוי האשפה מגיעה לפח רק כשהוא מלא (מידע שמתקבל באמצעות החיישן) והמחשב מייצר את המסלול האופטימלי למשאית שעובר רק דרך פחים מלאים."

מיזם נוסף של המרכז לערים חכמות: אופניים לשימוש התושבים שמופעלים באמצעות אפליקציה. צילום: אורטל אקרמן

בתור אמא מענין אותי לשמוע אם יש פיתוחים שמיועדים לנו ההורים. 

"אחד הפיתוחים שבהחלט רלוונטי גם להורים עם עגלה הוא פותח הדלתות שכבר קיים באוניברסיטה ושמאפשר לפתוח דלת בלחיצת כפתור דרך האפליקציה. זה מתאים למקומות כמו כניסות לשירותים ציבוריים ומבנים ציבוריים מהסוג הזה. בעיני עיר חכמה היא גם עיר מונגשת לכל סוגי האוכלוסיות שבה.

עוד רעיון מענין ששמעתי לאחרונה הוא גינה עם מסכים על הרצפה שהמטרה שלהם בניגוד למסכים בבית, זה דווקא להזיז את הילדים, לקפוץ, לרקוד ולזוז."

מתנסה באפליקציה שפותחת את הדלת (ומצליחה 😉 ). צילום: אורטל אקרמן

איך יראה יום סטנדרטי בעיר עשר שנים מהיום?

"קודם כל האינטראקציה הבירוקרטית שלנו עם הרשויות תהיה כמעט אפסית. כבר היום זה קיים ותל אביב היא העיר המובילה בתחום הזה. בתל אביב אם למשל יש מפגע כלשהו, אפשר לצלם ולשלוח, ומייד מקבלים הודעה שהתקבל ומתי זה יטופל. מבחינת התושב, כל נושא השינוע וההתניידות בעיר צפוי להיות הרבה יותר יעיל. בנוסף, חלקים מסוימים בעיר צפויים להיות קרירים יותר. יש מושג שנקרא "איי חום עירוניים" והכוונה היא שבכל עיר יש אזורים שהטמפרטורה בהם היא גבוהה יותר מכל מיני סיבות. אחד הדברים שיכולים למנוע את זה הם עצים, אלא שלא תמיד בכל מרחב עירוני יש מקום לעצים ולכן אנחנו עובדים על פרויקט שנקרא "קיר ירוק" שזה קיר אחד שמכוסה בצמחיה וכרגע לצרכי המחקר מוצבים על הקיר חיישנים כדי למדוד את הטמפרטורה. אחד הרעיונות המעניינים לשימוש בקיר כזה  בעתיד הוא לחייב קבלנים לבנות קיר כזה בכל פרויקט התחדשות עירונית (כמו תמ"א 38) שהם מבצעים.

עוד דבר שאני מניח שיקרה בעתיד הוא היכולת של הערים לדבר ביניהן ולפעול כמקבץ ערים יחד ולא רק כל עיר בפני עצמה. מעבר לנוחות של התושבים, שיתוף פעולה כזה יכול גם להפחית את ההוצאות של כל עירייה."

צילום: אורטל אקרמן

אשמח לשמור איתך על קשר

אשמח לשמוע מה חשבת על הפוסט ועל התיאור האופטימי של כיצד יראו חיינו עשר שנים מהיום כאן למטה בתגובות.

מוזמנות ומוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי (במובן החוקי כמובן 😉 ) גם באינסטגרם ולפנק על הדרך ב"לייק" בעמוד הפייסבוק.

 בנוסף ואם במקרה פספסת את כל ה-1,879,546 פוסטים וסטוריז שהעלתי בשבוע האחרון בפייסבוק ובאינסטגרם, אז הנה תזכורת נוספת על הקורס החדש שאני מעבירה ביחד עם כוכבת הפייסבוק ומלכת הסרטונים הבלתי מעורערת שירלי טמיר שנקרא "איך בלוג נולד" ומיועד לכל מי שרוצה או צריך במסגרת העיסוק להיות יוצר תוכן עצמאי בפייסבוק, ביוטיוב, באינסטגרם או באתר חיצוני או לכל מי שחולמת להוציא את עצמה לאור ולהתחיל לטפח את הבלוגרית שבה.

הקורס יתנהל אונליין אז אפשר להשתתף בו גם מהבית בפיג'מה ולצפות בשיעורים שנעביר בלייב בפייסבוק בכל זמן, הוא מתחיל ב- 1.1.19 ביום שלישי בערב וימשך 8 שבועות. המחיר הוא 240 ש"ח ועוד פרטים עליו ומהם הנושאים שידוברו בכל שיעור ושיעור תוכלו לראות כאן.

וכמובן כל שאלה שיש לכם בנוגע לקורס ואפילו לחיים בכלל, מוזמנים לשאול אותי באיזו מדיה שאתם אוהבים.  

צילום: אורטל אקרמן