השבוע חל יום הסרטן הבינלאומי, יום שמטרתו להעלות את המודעות על ידי עידוד גילוי מוקדם של המחלה, ולרגל המטרה החשובה הזאת, אני גאה, שמחה ונרגשת לארח את נועה לייבוביץ – חביב בת ה-35, אמא לעמית בן ה-8 ושיר בת ארבע וחצי, שהתעוררה בוקר בהיר אחד לפני שנה עם גוש גדול וכואב בשד. על אף שהממוגרפיה והאולטרסאונד יצאו תקינים, בישרה הביופסיה על סרטן השד. איך מתמודדים עם כזאת בשורה כשיש שני ילדים קטנים בבית, מה עושים כדי לשמור על שגרה בריאה עד כמה שאפשר ולא פחות – אופטימית ועם איזה מסר יוצאים לעולם אחרי כזאת חוויה. לנועה יש הרבה מאוד דברים חשובים להגיד, ולהקשיב לה יכול להציל את החיים שלנו או של הסביבה. אבל לפני שאתם מתיישבים לקרוא את הפוסט, אולי כדאי שתוודאו שיהיה לכם טישו בהישג יד… רק אומרת ;-). 

אסור לחשוב ש”לי זה לא יקרה” – איך מגלים סרטן כשכל יתר הבדיקות (אולטרא סאונד וממוגרפיה) יוצאות תקינות

איך הכל התחיל?

“יום בהיר אחד קמתי בבוקר לעבודה ביום חמישי והרגשתי גוש בשד. הוא היה ממש בולט ואפילו קצת כאב וקראתי לתומר בעלי שיבוא גם לראות. הוא גם הרגיש אותו והציע שאלך לרופא. כמובן שלרגע לא חשבנו שמדובר בסרטן. קבעתי תור לכירורג שד שהרגיש את הגוש ואמר שהוא לא חושב שיש לי ממה לחשוש אבל שלח אותי לבצע בדיקת ממוגרפיה שיצאה תקינה ובהמשך גם אולטרסאונד שיצא גם תקין. המזל הוא שהפרוטוקול קובע שברגע שיש גוש חייבים להמשיך ולבדוק ושלחו אותי לביופסיה ולכל אורך הדרך הרופא חזר ואמר שאין לי ממה לחשוש. אלא שהביופסיה בישרה כמובן אחרת והתברר שיש לי סרטן השד.  

 

נועה לייבוביץ-חביב ואני. צילום: ורד פרקש

השלב הבא מרגע הגילוי היה להבין מה השלב שבו המחלה נמצאת ועד כמה היא מפושטת. עברתי בדיקת MRI ועוד בדיקת מיפוי של כל הגוף ולמזלי הרב המחלה הוגדרה בסטייג’ 1 שזה אומר גוש ממוקד וזה נחשב גילוי מוקדם למרות שהתחילה התפשטות קטנה אבל גם ממוקדת באזור החזה. השלב הבא היה לבנות את תכנית הטיפולים וקיוויתי שהגוש יהיה מספיק קטן כדי שלא אצטרך כימוטרפיה אבל בפנים ידעתי שלא תהיה ברירה והאונקולוגית בישרה לי שאצטרך טיפולי כימוטרפיה והנקודה הזו הייתה נקודת משבר וחשך עלי עולמי. מי שמאוד עזרה לי בנקודה הזאת היא החברה שעברה את זה בעצמה  שנה קודם והיא הראתה לי שאפשר לחיות עם המחלה ולנהל חיים גם תוך כדי הטיפולים.”

הייתי מאלה שחשבו “לי זה לא יקרה”

לפני כן לא עשית אף פעם בדיקות?

“לא. זה בכלל לא היה לי בראש. היה נשמע לי כמו משהו שקורה לאחרות. למרות שדודה שלי חלתה גם בסרטן השד והבדיקה הראתה שיש לה את הגן והיא אמרה לי ללכת להבדק. יש שני סוגים של גנים:  BRCA1 ו BRCA2 והגן הזה הוא למעשה מוטציה מולדת שיכולה ב- 50% מהמקרים לא להתפרץ אף פעם וב-50% הנותרים המוטציה מתפרצת וגורמת לסרטן השד או השחלות. לא יודעים מה גורם למוטציה להתפתח. יכול להיות שאחד הגורמים להתפתחות של גן המוטציה הוא טראומה כלשהי. שנה לפני שגילינו את המחלה אצלי אבא שלי נפטר במפתיע ממפרצת ובהחלט יכול להיות שהטראומה הריגשית הזאת הובילה להתפרצות המחלה אצלי.

מה שמפתיע הוא ששנה קודם חברה מאוד טובה שלי חלתה בדיוק באותו סרטן וגם היא נמצאה כנושאת את הגן, וחברה נוספת חלתה גם היא בסרטן השד למרות שאצלה נמצא שהיא לא נושאת את הגן. זה רק מראה כמה חשוב להבדק ולהיות כל הזמן עם האצבע על הדופק. לכן אני ממליצה בחום לכל אחת לגשת לרופא המשפחה שלה ולבקש הפניה לבדיקה החשובה הזאת ולגלות אם היא נושאת את הגן. מדובר בבדיקת דם פשוטה שיכולה להציל את החיים שלנו.” 

איך עברה עליך תקופת הטיפולים?

“תכנית הטיפולים שלי כללה 4 טיפולים פעם בשבועיים ואז 10 טיפולים פעם בשבוע. מרגע שידעתי שאצטרך לעבור טיפולי כימותרפיה חששתי מאוד מהשלב של נשירת השיער מהטיפולים. למזלי הגעתי לספר מדהים שמתמחה בפאות ובעבודה עם חולות סרטן בשם אבי אפללו שהרגיע אותי מאוד ואמר לי שהוא יעשה לי פאה שתראה בדיוק כמו השיער האמיתי שלי ושלא אבחין בהבדל. 

אחרי הטיפול הראשון הגעתי אליו כדי לעשות את הפיאה. נסעתי עם בעלי ולא יכולתי לצאת מהאוטו. היה לי כל כך קשה ולא הפסקתי לבכות אבל מרגע שנכנסתי אל אבי הוא כל כך הרגיע אותי. הוא כיסה את המראות ותוך שניות גילח מהר את השיער ושם את הפאה שנראתה בדיוק, אבל בדיוק כמו השיער האמיתי שלי והילדים עד היום ל יודעים שאני עם פאה, משהו שהיה לי מאוד חשוב בשביל תחושת ה”נורמאליות” בבית. מי שלא רוצה יכולה להעביר את כל תקופת הטיפולים בלי לראות את עצמה פעם אחת עם קרחת. הכל קורה בחדרים פרטיים ואחת לכמה שבועות מגיעים אליו לטיפול תחזוקה. במקביל, עשיתי גם קעקוע של הגבות כדי שלא אראה בלי גבות בתקופת הטיפולים. הדברים האלו מאוד הקלו עלי כי כשהתסכלתי על עצמי במראה לא ראיתי אדם חולה אלא ראיתי את עצמי וזה עזר לי מאוד בהתמודדות. 

בהמשך מטיפול לטיפול הגוף מאוד נחלש, סבלתי מבחילות ויש לי ימים שהייתי כל כך תשושה שאני אפילו לא זוכרת אותם. בעלי התגייס לטפל בבית ובילדים ואמא שלי עברה לגור מעלינו והייתה שם בשבילי 24/7 ובתוך כל זה ניסיתי איפה שיכולתי להמשיך ולתפקד ולהיות עם הילדים ולהפגש עם אנשים.

חודש אחרי שסיימתי את הטיפולים המליצו לי על כריתה מלאה של השד והשחלות בגלל שאני נושאת את הגן. נכנסתי לניתוח וזכיתי בשני מנתחים נהדרים. הניתוח כולל כריתה ושחזור ויש כל מיני סוגים. אני בחרתי בסוג שכולל שתלים עם רשת ביולוגית שמחזיקה את השתלים. אחרי הניתוח הייתה לי עוד נקודת שבירה בגלל ההתאוששות מהניתוח שהייתה ארוכה ולא פשוטה. הכאבים היו חזקים מאוד ונאלצתי תקופה לישון על הספה כי אסור לישון על הבטן אבל לאט לאט התחלתי להתאושש והיום אני כבר ארבעה חודשים אחרי הניתוח והשתלים נראים אמיתים לחלוטין ודומים כל כך למה שהיה. זה כמובן לקח זמן כי בהתחלה הכל היה נפוח ומעוות וחשוב לי שנשים שעוברות את זה ידעו שזה עובר ואיך שזה נראה אחרי הניתוח לא דומה בכלל לתוצאה הסופית.”

  

ילדים, לאמא יש אימוג’י בגוף

מה סיפרתם לילדים?

“סיפרנו לילדים שיש לאמא אימוג’י וסיפרנו שנותנים לאימוג’י כל שבוע תרופה והוא אוכל אותה כמו פקמן ואז הוא קטן וקטן וקטן וכשהוא נהיה מספיק קטן מוציאים אותו בניתוח. רק עכשיו סיפרתי להם שמה שהיה לאמא זאת מחלה בשם סרטן. בכל שלב של הטיפולים סיפרנו לילדים מה קורה והם היו מעורבים מאוד וידעו שאמא חלשה, וצריך לשטוף ידיים. כולם מאוד עזרו, בעלי תפקיד נהדר ואני גרה ביישוב קהילתי וכולם מאוד עזרו ותמכו וכל זה עזר להתמודד. בימים שהרגשתי טוב הקפדתי לבלות עם הילדים ואפילו יצאתי איתם לטיולים כשיכולתי ושיחקתי איתם והקראתי להם סיפורים.”

מה נשים שעוברות ניתוח כריתה צריכות לדעת לפני הניתוח?

למזלי הייתה לי את החברה שעברה את זה לפני והיא הכינה אותי וציידה אותי לכל הבגדים שאצטרך אחרי הניתוח. אחרי הניתוח הגוף מאוד מוגבל בתנועה ואפשר ללבוש  רק בגדים גדולים שקל לרכוס מקדימה עם כפתורים או רוכסן וצריך גם חזיית לחץ מיוחדת. מהניתוח יוצאים עם נקזים שמחוברים לבתי השחי ולכן צריך בגד מאוד רחב שכולל מפתח שרוולים רחב  כמו קימונו. חשוב לדעת גם שקשה לזוז אחרי הניתוח. יש גם דבר מיוחד שנקרא חגורת נקזים ואפשר לקנות אותה בחנות מיוחדת ומכניסים את הנקזים לתוך חגורה ומסתובבים איתם ככה.”

מה עזר לך בימים הקשים?

“מה שעודד אותי ונתן לי כוח זה קודם כל הילדים שלי שהם עדיין קטנים וכל הזמן מחפשים את אמא וגם בימים הקשים נכנסו אלי למיטה וישבו איתי במיטה והביאו איתם את הסיפורים. בעלי ואמא שלי שתפקדו מדהים וגם החברה המדהימה שלי שעברה את זה לפני, הייתה שם בשבילי, הבינה בדיוק מה אני עוברת ונתנה לי המון כוח. 

בכוחות מגויסים של כולם הצלחתי להתמודד עם זה בצורה הכי טובה שיש. ברור שהיו נפילות וימים קשים אבל בסוף תמיד קמתי על הרגליים והיה לי חשוב להתלבש ולהתאפר ולצאת כשיכולתי ולהפגש עם אנשים וחברים ולא לתת לעצמי לשקוע בתוך המחלה. גם תמיד דיברתי על זה בצורה מאוד פתוחה ועל מה שאני עוברת וזה גם מאוד עזר לי.” 

גילוי מוקדם מציל חיים

מה את ממליצה לנשים לעשות כדי לגלות כמה שיותר מוקדם את המחלה?

“ההמלצה הרשמית מדברת על בדיקה אצל כירורג שד פעם בשנה אבל לטעמי זה לא מספיק וצריך ללכת אחת לחצי שנה וגם להיות עירניות בעצמנו ולמשש ואם מגלים משהו גם אם הוא קטן לרוץ לבדוק. במקרה שלי ואני יודעת שבעוד מקרים לא גילו כלום באולטרא סאונד או בממוגרפיה ולכן חשוב להקפיד על הבדיקות הפיזיות אצל כירורג שד ולא ליפול לקלישאות של “לי זה לא יקרה”. 

עוד דבר מאוד חשוב זה לבדוק את הביטוחים הרפואיים שלנו ומה בדיוק הם כוללים. בעיני חשוב מאוד שלכל אחד יהיה גם ביטוח משלים שכולל סל שלם של טיפולים ותרופות שלא נמצאים בסל התרופות הרגיל. ביטוח פרטי מאפשר לבחור איפה רוצים לעבור את הטיפולים ואיזה מנתחים לקחת.”

אירוע כזה הוא אירוע משנה חיים שהרבה פעמים מוביל לחשבון נפש. האם זה הוביל אותך לקבל החלטות שלא היית מקבלת בנסיבות אחרות?

“אני אישית מאוד אוהבת את מה שאני עושה – מורה לחינוך גופני בתיכון ולא מרגישה צורך בשינוי אבל בעתיד אני רוצה ללוות נשים שעוברות את תקופת הטיפולים גם מבחינת הכושר והפעילות הגופנית שאפשר וכדאי לעשות וגם רגשית בתהליך ההחלמה. אחד הדברים שהכי חיזקו אותי זה החברה שליוותה אותי והכירה את מה שאני עוברת מנסיונה שלה. זה עוזר שיש מישהי שעברה את זה ומראה שאפשר לעבור את המחלה ולהמשיך לנהל חיים תוך כדי ואני מאוד רוצה לעשות את זה עבור אחרות.” 

מה את חולמת לעשות אחרי שתסיימי עם כל הטיפולים?

“החלום הכי גדול שלי הוא לנסוע עם כל המשפחה המורחבת כולל אמא שלי ואחי לשייט גדול.”

Copyrighted Image

נגישות

אהבת את מה שקראת?

ואת רוצה לקבל הודעה על כל פוסט חדש

להיות הראשונה לדעת על ההגרלות השוות 

ועל ההנחות שמקבלות באופן בלעדי המנויות לבלוג,

 

הרשמי למועדון תלתלים.

נרשמת בהצלחה. כיף שהצטרפת