החודש חגגנו צלמת העל של הבלוג ועבדתכן המתולתלת אניברסרי של שנתיים מאז פוסט האופנה הראשון שחברנו לעשות יחד. ורד בשלב הזה עבדה בחצי משרה במקביל להיותה צלמת ואני שימשתי כמשנה ליועץ המשפטי של מבטחים פנסיה וגמל והתייחסתי לבלוג כתחביב בלבד. יינות רבים זרמו מאז אותם הימים וכיום ורד היא אחת מצלמות האופנה העסוקות (והמוכשרות) בארץ ועובדת באופן קבוע עם מותגי אופנה גדולים ומובילים וגם אני בקיץ האחרון העזתי לעשות את הצעד ועזבתי את עבודתי הנוחה והמכניסה כדי להיות בלוגרית במשרה מלאה עם טובי וטובות מעצבי ארצנו כלקוחות וביניהן שתי המעצבות שמוצגות בפוסט הזה: מעצבת האופנה ורד גרבלסקי למותג By Vered Grebelsky והצורפת גל אברהם למותג Degalo

יום הולדת\אניברסרי הוא תמיד הזדמנות נהדרת לעצור לרגע לחשבון נפש קטן וגם להרמה עצמית קטנה כי אם אין אני לי, מי ירים לי ;-), ואין כמו פסח המתקרב אלינו לסחבה כדי להוציא אל האור רשימה מסודרת של דברים טובים ורעים כאחד, שלא חשבתי שיקרו לי.  

אהבה, אמהות, פיאטים והגשמה עצמית

לא חשבתי שאחזור לאהוב

לב שבור. בואו נדבר על זה רגע. בפעם הראשונה נשבר לי הלב בגיל 17. התאהבתי באחראי משמרת שעבד איתי בבורגר ראנץ’ (חולשה לגבר סמכותי מישהו? 😉 ) שהיה מבוגר ממני בכמה שנים וראה בי רק ידידה מעט ילדותית. את כל שנת י”ב בתיכון העברתי באמונה מלאה שלעולם לא אצליח שוב להתאהב. אלא שאז נכנס לחיי דני שהיה החומר ממנו עשויים חלומות של ילדה בת 18: הוא היה קרבי, עם תלתלים בלונדינים, חיוך ממיס וזרועות חסונות. ואם כל זה לא מספיק, הוא גם אהב שירה של יונה וולך. הגרסה הלוקאלית של דילן מקיי (מינוס המיליונים בבנק). לראשונה בחיי הבנתי לא רק מה זה להיות מאוהבת אלא גם מה זה להיות נאהבת חזרה. כמתבקש, האמנתי שאני והוא זה לנצח וכבר דמיינתי איך יראו ילדי המתולתלים הבלונדינים. ואז נשבר לי הלב שוב כשנפרדנו בפעם הראשונה. זה כאב כל כך שבמשך סופשבוע שלם לא יכולתי לצאת מהמיטה. בשנתיים שלאחר מכן חזרנו ונפרדנו שוב ושוב עוד כמה פעמים עד פרידתנו הסופית בטיול בדרום אמריקה, שממנו חזרתי לא רק שבורת לב אלא גם מאמינה באמונה שלמה שכנראה שלא כולן נועדו להיות נאהבות לאורך זמן, ולראשי הכנסתי את המחשבה האווילית שאני מרגשת ומעניינת בהתחלה, אך בחלוף הזמן אני מתחילה לשעמם. 

למרבה הקלישאתיות, פיתחתי בנקודה הזו את המנגנון המתבקש של לעזוב לפני שעוזבים אותי והעברתי עוד כמה שנים במחשבה שלעד אהיה לבד. אלא שיום אחד נכנס לחיי עלם חמודות עם חיוך ממיס, שקט ושלווה פנימית וכתפיים רחבות מספיק כדי לשאת בקלילות את אינספור מחשבותי האוויליות מבלי להתרגש מהן. זכיתי והאיש הזה הפך לבעלי ואב ילדי הנפלאים (לפרקים 😉 ) ולאחרונה קראתי פוסט מדויק כל כך של מישהי שכתבה “רק כשתכירי את האחד שלך תביני למה כל מערכות היחסים האחרות נכשלו.” ואמרו אמן. 

לא חשבתי שאני פוטוגנית

לא אהבתי להצטלם. כל כך לא אהבתי להצטלם עד שבעלי נאלץ לומר לצלמת החתונה שלנו שתשתדל לצלם אותי רק כשאני לא שמה לב כי אחרת לא תהיה לנו תמונה אחת טובה לרפואה. 

ובעלי לא היה היחיד. לפני כעשור התראיינתי למקום עבודה שהגיע אליו דרך אחד מאתרי ההשמה שבו נתבקשתי בפרופיל לשים תמונה. אחד הדברים הראשונים שאמר לי המראיין כשנכסתי לחדר הוא שאני חייבת להחליף תמונה באופן מיידי. כן, כן, עד כדי כך גרוע זה היה. 

כשפתחתי את הבלוג לפני קצת יותר מחמש שנים, לא תכננתי להצטלם כל כך הרבה. אבל ככל שהכתיבה שלי נהייתה יותר ויותר אישית על דברים שלא חשבתי שאשחרר קבל עם ופייסבוק, כך עלה בי הצורך להתגבר על פוביית המצלמה. זה לא היה קל ולא קרה בן רגע.  בעלי היה מצלם אותי מאות תמונות בתקווה שתצא אחת טובה. למדתי את זה ובחנתי את עצמי לעומק. הבנתי אילו זוויות מחמיאות לי ואיזו תאורה ולאט לאט התחלתי להתיידד עם המצלמה עד שהפכה מאויב ללא פחות ממאהב מפנק, מחמיא ומפרגן ;-). 

אולם ראו הוזהרתם כי לפוטוגניות ישנם חסרונות. מאז שהפכתי ידועה בפוטוגניותי, אני נתקלת בשלל תגובות מופתעות מנשים שרואים אותי לראשונה בעולם ה(לא)אמיתי מחוץ למסכים: “אה את ממש נמוכה”, “את לא כזאת צעירה”, “את לא רזה”, “זאת את? כי במציאות את נראית קצת אחרת” ועוד שלל אמרות מעצימות שכאלו…

לא חשבתי שהכניסה לאמהות תהיה לי כל כך קשה

בהריון הראשון שלי דמייני בעיני רוחי איך תראה חופשת הלידה שלי ואיזו מן אמא אני אהיה. בדמיוני הייתי אמא אדמה שחוזרת תוך חודש לגזרה שאחרי הלידה, מסתובבת בנינוחות בין בתי קפה וצוחקת כשאנשים שואלים אותה אם היא הבייביסטר ולא מאמינים לה כשהיא עונה שהיא רק האמא ובדיוק אחרי לידה. המציאות כמובן, הייתה רחוקה כרחוק השמאל מהשילטון ועברתי לידה קשה מאוד שהשאירה אותי מרותקת למיטה למעלה מחודש. בחודשים הראשונים לא הפסקתי לבכות, ורמת ההיסטריה שלי הייתה כל כך גבוהה שלא העזתי ללכת איתה לקניונים ובתי קפה עד שהייתה בת ארבעה חודשים בערך. ולא תתפלאו לשמוע, שלא היה אף אחד ששאל אם אני הבייביסיטר או שזייף פרצוף מופתע כשאמרתי שאני האמא הטרייה….

לא חשבתי שאחזור ללכת ובטח שלא לרוץ

הנה סיפור שייתכן שמסופר כאן בפעם הראשונה. לפני עשר שנים, במקביל לגילוי הסרטן אצל אמא שלי, התחלתי לסבול משלל בעיות אוטרופדיות\נוירולוגיות\פסיכוסומטיות. בעודי מצויה עמוק בבדיקות בנסיון להבין האם המקור הוא רפואי או נפשי, חציתי ערב אחד מעבר חציה בדרכי חזרה מהעבודה, ונהג שטעה בדרך, חצה פס הפרדה לבן ועל הדרך, הוריד אותי מהכביש בחוסר אלגנטיות. 

על התקופה שהגיעה אחריה אני לא מרבה לדבר כי לדבר אומר להזכר ומי רוצה להזכר בתקופה שכללה ריתוק למיטה, חודשים על קביים, חודשים בפיזיוטרפיה, כאבים כרוניים שאין לתאר, ורופאים שמסרבים לתת תשובה לשאלה האם אוכל ללכת כמו שצריך אי פעם… אבל חודשים של שיקום, שעות רבות של יוגה, מדיטציה ומעט נרקוטיקה חוקית במרשם עשו את שלהם ולאט לאט הגוף התחזק והתאזן עד שהחלטתי שללכת לא מספיק לי ואני רוצה גם לרוץ. ואם נתמקד לרגע בחצי הכוס המלאה, למעט שיעור הזן שמזכיר לנו שיש לחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון, אתמקד ברשותכם באלמנט מעט יותר גשמי ואספר שמהפיצוי הכספי שקיבלתי על התאונה מימנתי את לימודי התואר השני במנהל עסקים (מיומנות חשובה ביותר לעיסוק כבלוגרית 😉 ) וירח דבש מושחת בן חודש בארצות הברית עם בעלי היקר. 

לא חשבתי שאהיה בלוגרית

וודאי לא תופתעו לשמוע שהייתי תולעת ספרים ובתיכון העדפתי ללמוד ספרות מוגבר על פני פיזיקה למשל… אחרי הצבא רציתי להמשיך את אותו הקו ספרותי וללמוד ספרות בביה”ס למדעי הרוח (גילמן) באוניברסיטת תל אביב. אבל אמא אמרה ש”ספרות זה לא מקצוע” ובהיותי אדם פרקטי בחרתי בלימודי משפטים שנראו לי קרובים מספיק לספרות. וכך העברתי ארבע שנים בלימודי משפטים, שנה בהתמחות, תואר שני במנהל עסקים ועוד 12 שנה כעורכת דין עד שאזרתי בי את האומץ לוותר על הנוחות של חיי השכירות לטובת רכבת ההרים המאנית דיפרסית של חיי העצמאות ועוד כבלוגרית! ואמרו אמן ;-). 

האופנה הישראלית שבפוסט

המעצבות שהפכו את הגיגיי לכאלו פוטוגניים הן מעצבת האופנה ורד גרבלסקי למותג By Vered Grebeksky והצורפת גל אברהם למותג Degalo

מעצבת האופנה ורד גרבלסקי למותג By Vered Grebelsky

אם סגנון הלבוש הנקי, הבהיר,המינימליסטי והאיכותי הזה נראה לכן מוכר זה משום שקולקציית החורף של ורד גרבלסקי הופיעה בבלוג בתחילת החורף בפוסט שהיה כולו שיר הלל לחגיגת עיצוב ישראלית

ורד מעידה על עצמה שתמיד אהבה עיצוב וסטיילינג אבל החליטה שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם משבר גיל ה-40 היא להגשים חלום ולהעיז ורק אז פנתה לראשונה ללימודי עיצוב אופנה וזנחה קריירה ארוכת שנים במגזר העסקי. העיצוב של ורד מאופיין בקווים נקיים, מינימליסטיים, מדוייקים וחייטות ברמה מהגבוהות שנתקלתי, ובטווח מידות נדיב בין 38-44. 

קולקציית הקיץ החדשה מאופיינת באלמנטים של פליסה וצבעים מונו בלוק רגועים מבדים רכים ונעימים שמתאימים לקיץ הישראלי המוכר וה(לא) טוב.  

את הבגדים של By Vered Grebelsky תוכלו למצוא בחנות אונליין שלה ב- etsy או בסטודיו שלה ברחוב פרחי הבר 12, יהוד-מונוסון בתאום מראש בטלפון 052-5602164. 

בנוסף, בשבוע שבין ה-5.5.19 ועד ה-11.5.19 תוכלו למצוא אותה בחנות פופ אפ ברחוב נחמן 6 במתחם שוק הפשפשים ביפו ביחד עם מותג התכשיטים Studio 108 Beads ומעצבת התיקים גליש שגם התיקים שלה כיכבו בהפקה הקודמת על שלוש מעצבות אופנה ישראליות ועוד פרטים על האיוונט המשמח הזה תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק ובחשבון האינסטגרם

הצורפת גל אברהם למותג Degalo

מותג התכשיטים Degalo הוקם על ידי הצורפת גל אברהם מתוך חיבתה הרבה והלא אפלטונית לחומר ומתשוקה ליצירת יש מאין. גל מאמינה שלכל סיר (או במקרה שלנו, סירה 😉 ) יש מכסה עשוי כסף אמיתי (או זהב) וכל אחת יכולה למצוא או ליצור בהזמנה אישית את התכשיט שעליו היא חלמה.  

את התכשיטים של Degalo אפשר למצוא בחנות אונליין שלה ב- etsy וחובבות המישוש והקניה המסורתית יכולות למצוא את גל ותכשיטיה ביום שישי הקרוב ה-5.4.19 במתחם 1200 בהוד השרון וביום שבת ה-6.4.19 במכירה במסגרת “בתים פתוחים” ברמות השבים, ברחוב דרך המלך 7 . לעוד אירועים ומכירות, מוזמנות לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק וחשבון האינסטגרם ולקרוא על המכירות שבהן משתתפת גל בכל רחבי הארץ. 

אפשר לשמור איתך על קשר?

אם נהנית, חייכת, צחקת, אהבת, או אפילו רק סימפטת (באמת שאני לא בררנית…)

ואת רוצה להכיר עוד מעצבים ומעצבות חדשים שלא הכרת

לשמוע על הנחות שוות, מבצעים והגרלות לקוראות הבלוג בלבד

אשמח אם תצטרפי לרשימת הדיוור של “תלתלים”. עוד קצת למטה, תמצאי חלונית להרשמה. 

ואשמח מאוד לראות אותך גם באינסטגרם המתולתל והססגוני ואם את חשה עצמך נדיבה במיוחד, אשמח ל”לייק” בעמוד הפייסבוק של “תלתלים”

ושיהיה לנו אביב שמח!

Copyrighted Image

נגישות

אהבת את מה שקראת?

ואת רוצה לקבל הודעה על כל פוסט חדש

להיות הראשונה לדעת על ההגרלות השוות 

ועל ההנחות שמקבלות באופן בלעדי המנויות לבלוג,

 

הרשמי למועדון תלתלים.

נרשמת בהצלחה. כיף שהצטרפת