בעיצומו של הסגר הקודם יצאתי בפייסבוק עם קול קורא להמלצה לסדרה וביקשתי מקוראות וקוראים להמליץ לנו על סדרות מושלמות לבינג' בימי קורונה. בהמשך הרחבתי מעט את היריעה עם פוסט שהוקדש כולו לסדרות וסרטי פנטזיה, כיאה לתקופה ההזויה שבה אנחנו מצויים. הפעם החלטתי להרחיב את היריעה לא רק על המלצה לסדרה ולהמליץ על כל מה ששווה לצפות בו בימים אלה, אלא להכין רשימה של סדרות וסרטים מומלצים לבידוד, בין אם זו המלצה על סדרה בנטפליקס או  סרט בסלקום טיוי, או כאן 11. אישה אישה וז'אנרה. 

המלצות צפיה לימי קורונה

CHICK FLICK

"אמהות עובדות" – WORKIN' MOMS (נטפליקס) 

סצינת הפתיחה של הסדרה היא של ציצים. אבל לא סתם ציצים, אלא ציצים של שלוש נשים אחרי לידה. בלי פילטרים ובלי שום נסיון לייפות. ציצים כמו שהם. כמו שלנו.

אני לא יודעת איך נראה פיד האינסטגרם שלכם, אבל שלי עמוס לעייפה באמהות מושלמות. הן מושלמות בסגר, הן נהנות מזמן איכות עם הילדים ונראות נפלא בביקיני בזמן שהן אוחזות בפסטורליות את ידי הילדים שלהם שנראים מאושרים, רגועים וקלים לגידול. 

אז באמת שהגיע הזמן להמשיך את מה שעשתה לנה דנהם ב"בנות" צעד נוסף קדימה ולצעוק בקול גדול שלהיות אמא זה פאקינג קשה! 

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסדרה

הסדרה נכתבה ונוצרה על ידי קתרין רייטמן שגם משחקת את אחת הדמויות הראשיות והיא עוסקת בכל הנושאים שעד היום לא זכו לקבל ייצוג בקדמת הבמה: הקושי לג'נגל בין הבית לעבודה, חוסר השוויוניות בהורות ביחס לגברים, ניכור הורי וחוסר חיבור רגשי לילדים, דכאון, אבדן החשק המיני, בעיות דימוי גוף ועוד שלל נושאים חשובים. 

ולא פחות חשוב מהנושאים האלה, הוא שהסדרה פשוט מצחיקה. ובימים כאלה, זה לא פחות חשוב. 

"הבחורה החדשה" – THE NEW GIRL (נטפליקס)

יש לי גירל קראש על זואי דשנל עוד מהפעם הראשונה שראיתי אותה בסרט המקסים "מאה ימים עם סאמר". אבל עזבו רגע מה אני חושבת. הסדרה "הבחורה החדשה" שהתחילה בשנת 2011 היא פשוט סדרה מצוינת שכיף לצפות בה. 

דשנל משחקת מורה בשם ג'ס שעוברת להתגורר בלופט בלוס אנג'לס עם שלושה גברים ובמשך שבע השנים שהסדרה צולמה היא עסקה בשלל מצבי החיים של הדמויות בדומה לסדרות שקדמו לה ובעיקר "פרינדס". ענין נוסף שהופך את הסדרה מתאימה במיוחד לצפיה בימי קורונה היא שבעונה האחרונה שלה שצולמה בין 2017 ל-2018 ומתרחשת שלוש שנים קדימה היישר אל תוך 2020 העתידית, יש כמה סצינות חוזות עתיד באופן מיסטי כמו מסיכה שאחת הדמויות עוטה על פניה, התייחסות מיוחדת לשטיפת ידיים ואפילו בידוד. מי אמר אילומינטי ולא קיבל? 😉

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסדרה

"סיפור נישואין" – Marriage Story (נטפליקס)

סרט נפלא שאין לי ספק שכל זוג נשוי, ובעיקר נשוי עם ילדים, יוכל להזדהות איתו. בהפוך על הפוך על השם, הסרט מתאר את תהליך הגירושין של זוג נשוי + 1 ואל חשש, אין פה ספוילר, ככה הסרט נפתח. בעיני החידוש העיקרי בסרט הוא היכולת לבחון את תהליך הגירושין והתפוררות הקשר של שני בני הזוג בלי שום שיפוטיות באופן שממלא אותנו הצופים בחמלה כלפי כל אחת מהדמויות. 

בני הזוג בסרט הם סקרלט גו'הנסון ואדם דרייבר (ששיחק את אדם, בן זוגה של דונהם ב"בנות") שהולך ומתגלה כאחד השחקנים הורסטילים והמוכשרים שיש. בסרט מוצגת המורכבות של החיים בכלל וחיי הזוגיות בפרט, מורכבות הרגשות וירידה לפרטים באופן שקשה שלא להזדהות. מוצגת מציאות כמו שהיא בדרך כלל ובאופן שקשה להישאר מולה עם עיניים יבשות. מציאות שבה שני בני הזוג אוהבים אחד את השני, אבל השנים, החיים וכל השיט הזה… הובילו להתפוררות הבלתי נמנעת, למרות שאף אחד לא ממש אשם. וזה עשוי נפלא. המשחק, הפסקול, התסריט, הכל. כי כמו שאמר אלכסנדר פן, אם כבר רע, לפחות שיהיה זה "רע לתפארת" והסרט הוא לא פחות מתפארת. 

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסרט

מדע בדיוני

"בין כוכבים" – Interstellar (סלקום TV)

יש לא מעט סרטים וסדרות בשנים האחרונות שחוזים את אפוקליפסת שינויי האקלים והרס המין האנושי אבל הסרט הזה בעיני הוא אחד הטובים בז'אנר. העובדה שהוא עשוי קצת כמו סרט תיעודי יחד עם העובדה הפשוטה שכדור הארץ באמת מתחמם, הופכת אותו לסרט נבואי לא פחות משהוא בדיוני. אבל גם בלי הפילוסופיה בגרוש שלי, פשוט מדובר בסרט מרתק. 

העלילה מתרחשת אי שם בעתיד הלא רחוק כששינויי האקלים הפכו את אדמת כדור הארץ לקשה מאוד לגידול מזון ועתיד המין האנושי תלוי ביכולת שלו למצוא מקום מושב אחר בחלל. הסרט שאורכו מעל שעתיים וחצי משלב בין צילומים מרהיבים של החלל, מסעו של המין האנושי ולצד זה המסע הפרטי והרגשי שעוברת הדמות הראשית שמגולמת על ידי מתיו מקונוהיי ושמבוססת לא מעט על היחסים המורכבים שחוו הבימאי כריסטופר נולאן ואחיו ג'ונתן התסריטאי בסרט, עם אביהם המנוח. 

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסדרה

"המושבה" – Colony (נטפליקס)

אתחיל בווידוי קצר. הסיבה שהתחלתי לראות את סדרת המדע הבדיוני הזו היא בגלל חולשתי לשחקן הראשי ג'וש הולווי ששיחק בסדרה "אבודים" את סויר החתיך המתבודד המיוסר שמשחק גם פה דמות דומה, רק הרבה יותר משפחתית. העלילה מתרחשת בלוס אנג'לס הכבושה על ידי חייזרים שפועלים בכדור הארץ באמצעות "משטר הכיבוש" שכמו כל משטר, כולל לא מעט פוליטיקה ואינטרסים. 

הסדרה מגוללת את סיפורה של משפחה אחת שיוצאת נגד המשטר וחוברת למחתרת במטרה להפיל את שלטון הכיבוש ולגרש את החייזרים מכדור הארץ. הסדרה קיבלה ביקורות מאוד בינוניות אבל אני נהנתי מכל רגע. אמנם הרגעים הדרמתיים בה רחוקים מבאמת לרגש או לחבר אותנו לעומק הדמויות, אבל בעיני היא כן מצליחה לגעת במורכבות הסיטואציה הזאת ובדילמות המוסריות שחווים מנהיגי המשטר שרובם לא באמת אנשים רעים ותאווי כוח, אלא כאלה שכמו כולנו, מנסים לשרוד. 

ולכל מי שתהתה, למרות שעברו כמעט 16 שנה מאז הפעם הקודמת שראינו את ג'וש הולווי בפרק הסיום של "אבודים", הוא עדיין אחד ההורסים. ואם זאת לא סיבה מספיק טובה לצלול לסדרה בימי קורונה אלה, אז אני לא יודעת מה כן ;-). 

מתוך עמוד המעריצים של הסדרה בפייסבוק

מעוררת המחשבה

"עמוק באדמה" – HBO)- Six Feet Under) 

סדרת המופת "עמוק באדמה" היא סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר שנעשתה אי פעם! הרבה יותר מ"שובר שורות" ואפילו קצת מעל "מדמן" המצוינות רק טיפה פחות. 

לטובת מי שפספס את הסדרה ששודרה בין השנים 2001 ועד 2005, מדובר בסיפורה של משפחת פישר, המנהלת בית לוויות קטן בפאתי לוס אנג'לס. המבנה של הסדרה קבוע: כל פרק נפתח במוות אקראי כלשהו של דמות שמגיעה לקבורה בבית הלוויות המשפחתי שמאיר כל פעם באופן אחר אספקטים שונים בחייהם של הדמויות. 

את הסדרה ראיתי במקור כששודרה, כשהייתי בת גילה של דמותה של קלייר – הבת הצעירה במשפחה, גי'נג'ית אנדרדוגית ששונאת את כל העולם ורוצה להיות אמנית בעלת שם. באופן טבעי הזדהתי איתה במיוחד, והגיל הצעיר שבו הייתי אז הקשה עלי להזדהות לעומק עם הדמויות האחרות, מורכבות ומעניינות הרבה יותר. 

לכן לצפות בה שוב בימים אלה בפעם השניה, כשאני חווה את מרבית המשברים שמאפיינים את הדמויות הבוגרות יותר: אבדן החלומות, משבר הגיל, השחיקה בחיי הנישואים ובחיים בכלל, הייתה חוויה מזקקת, מענגת ומייסרת בו זמנית. כל מה שאנחנו מצפים מסדרת מופת שתהיה. 

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסדרה

משהו לצחוק איתו

"קומיוניטי" – Community

 קומיונטי הוא סיטקום לא פחות מגאוני ששודר בין 2009 עד 2015. סביר להניח שאם אבקש מכם לחשוב על הסיטקום הטוב ביותר "קומיוניטי" לא יהיה הראשון שתחשבו עליו, אם תחשבו עליו בכלל. וזאת כמובן, טעות! מדובר באחת הסדרות הטובות והשנונות שאי פעם נעשו כאן, ושלא כמו דומותיה מאותה התקופה כמו "איך פגשתי את אמא", כאן לא תמצאו ולו רגע אחד של קיטש אמריקאי דביק. רק רגעי עונג מושלמים. צפיתי בה בשנים ששודרה, ועכשיו בימי קורונה אפרוריים אלה, חזרנו בעלי ואני לצפות בה ואנחנו ממשיכים להנות ממנה בדיוק כמו בפעם הראשונה ואפילו קצת יותר. 

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסדרה

אימה

"מי מתגורר בבית היל" –  The Hunting of Hill House  (נטפליקס)

בתור מי שגדלה על ספרי סטיבן קינג ז'אנר האימה הוא ז'אנר שחביב עלי במיוחד, אבל הרבה זמן שלא מצאתי סרט או סדרה מספיק מוצלחים. ואז קיבלתי המלצה על הסדרה הזאת משנת 2018 שמחזירה את הכבוד לז'אנר הטירות רדופות הרוחות. 

"מי מתגורר בבית היל" היא הרבה יותר מסדרת אימה. היא דרמה פסיכולוגית מורכבת על יחסים בתוך משפחה בת חמישה ילדים, אמא ואבא והיא מתרחשת במקביל בין שני צירי הזמן: הילדות שלהם במסגרתה בילו קיץ אחד באחוזה קריפית במיוחד שהסתיימה באירוע טראומתי והחיים שלהם כבוגרים בהווה. שלא כמו סדרות וסרטי אימה אחרים, הסדרה הזו עוסקת לא מעט בטראומות הילדות של האחים והאחיות מאותו קיץ הזוי ומבעית באחוזה המפחידה והעומק הזה, הוא שהופך את הסדרה לכל כך מציאותית וכן, גם מפחידה. לקחו את הדרמה "האחים והאחיות", "עמוק באדמה" וסרט האימה "האחרים" והפכו אותם לסדרה מפחידה, מרגשת ומעוררת מחשבה שתרצו לראות בבינג' בלילה חשוך אחד.  

מתוך עמוד הפייסבוק הזה

"היום השלישי"  (HBO)

מיני סידרה בת שלושה פרקים שכל אחד מהם, מתרחש על פני יממה אחת באי מיסתורי באנגליה. במרכז הסדרה, עומדת דמותו של סאם (ג'וד לאו הנהדר) שמגיע לאי שדרכי הגישה אליו מוגבלות וניתן להגיע אליו או לצאת ממנו בפרקי זמן קצרים מאוד במהלך יממה כאשר הדרך אליו נחשפת בזמן השפל ומייד עם תחילת הגאות, המים עולים שוב על הכביש. 

סאם שנקלע לאי אחרי שחש לעזרת עלמה במצוקה והסיע אותה חזרה לביתה, נחשף באי לחברה בעלת אמונה ספק נוצרית ספק עבודת אלילים והוא נע בין הזלזול הציני שהוא חש כלפי אמונתם לבין הקסם של החגיגות והשמחה שמאפיינות את תקופת הפסטיבל שמתרחש באותו זמן שם. במקביל, מתרחשים באי דברים מוזרים ספק אל טבעיים ספק הזיות במוחן של הדמויות שמכניסים את המיסתורין והמתח אל תוך העלילה. 

קאסט השחקנים המרשים, הפסקול הנפלא, הצילומים האומנותיים והמבטא הבריטי המענג, הופכים את הסדרה למוצלחת ומהנה במיוחד. 

מתוך עמוד הפייסבוק של הסדרה

דוקו

"כת הסקס של ניו יורק" –  The Vow

אפצח בוידוי. בתחילת שנות ה-20 שלי הייתי בכת. כמובן שלא ידעתי לזהות שאני בכת. הייתי סטודנטית תל אביבית שבורת לב, מבולבלת שמחפשת את דרכה בחיים וכך מצאתי את עצמי בערב אורחים של סדנת קואצי'ינג בשם הלא מאיים "סדנת אהבה". על אף השם הרומנטי, הופתעתי לגלות שמנחה הסדנה, חיים פין שמו, דיבר בצורה רציונלית להפליא. הוא דיבר על כל מה שהטריד אותי באותם ימים: חוסר בטחון, חוסר יכולת לקיים מערכת יחסים נורמאלית, בלבול בנוגע למה שאני רוצה לעשות בחיים והבטיח שיש בידו את המפתח לחיים מאושרים יותר. השתכנעתי, נרשמתי, הצטיינתי וביליתי במה שנקרא "המרחב" קרוב לשלוש שנים. 

ב"מרחב" הזה שהתחיל עבורי כמרחב של בטחון התרחשו בסופו של דבר (ואולי כבר בתחילתו) דברים איומים. למזלי אני יצאתי בשן ועין (או אם לדייק, שד ועין) בלי פגיעות משמעותיות מידי אבל סביבי נפגעו נשים מינית ונפשית על ידי אותו "גורו" שהתגלה כפסיכופט לא קטן. 

לכן כשיצאה תכנית הדוקו של HBO בעלת השם התמוה "כת הסקס של ניו יורק" (במקור היא קרויה The VOW), הייתי סקרנית לראות עד כמה השיטה דומה למה שהכרתי וחוויתי בעצמי ולא הופתעתי לגלות שהשיטה זהה אחד לאחד למה שחוויתי מקרוב (מידי). במרכז הסדרה עומד ארגון "נקסיום" שהתחיל כסדנה למנהלים, המשיך לסדנאות העצמה ושיפור אישי והפך לארגון עצום חובק מדינות שבראשו עומד קית רנירי, שנראה אדם תמים למראה, חכם, חנון ולא מזיק, מה שרק הופך אותו להרבה יותר מסוכן. 

אני רוצה להאמין שהסדרה תהיה מרתקת גם עבור מי שלא נקלעו לסיטואציות האלה בעצמם ובעיקר מקווה שחשיפת הפרשה הזו תדע להדליק נורות אזהרה כדי שכל מי שיקלעו לסיטואציות להן נקלעתי אני, ידעו לצאת משם בזמן ואפילו לא להכנס אליהן מלכתחילה. 

"טיול אחרי צבא" (כאן 11)

לפני כמה וכמה שנים הפכתי הדוברת הלא רשמית של המיני סדרה המצוינת "תעשה לי ילד" (של HOT) שבמרכזה עמדה להקת "מרסדס בנד" וגל תורן הכריזמתי והמצחיק. מאז הפכנו בעלי ואני למעריצים אדוקים והלכנו לעשרות הופעות של הלהקה הנהדרת הזו. 

לכן כשהחלו הפרומואים לתכנית התיעודית "טיול אחרי צבא" של גל תורן ופבלו רוזנברג, צפיתי בשקיקה והמתנתי בציפיה לכל אחד מהפרקים של התכנית שצולמה בהודו, מדינה שבה טיילתי בעצמי בשתי נקודות זמן בחיי.

למרות שהצפייה בתכנית הייתה לא פחות מעונג צרוף, איכשהו לא המשכתי לצפות בעונות שבאו אחריה ודווקא עכשיו שחו"ל נראה רחוק מתמיד, חזרתי לצפות בה והשלמתי את כל שלוש העונות הנוספות ונהנתי מכל רגע. אסקפיזם מושלם והכי קרוב לטיול בחו"ל שאפשר להרגיש בתקופה שכזאת. 

מתוך עמוד הפייסבוק העסקי של פבלו רוזנברג

"הדילמה החברתית" – The Social Dilemma (נטפליקס)

נראה שמאז שעלה הסרט לצפייה בנטפליקס לפני קצת יותר מחודש, אין מי שלא כתב פוסט\כתבה\דעה עליו. אז היות ש"נאמר כבר הכל ואין לי מה להוסיף לזה", אחסוך מכם את מילותי על הסרט בין היתר כי בטח כבר ממילא ראיתם אותו אבל אם במקרה עדיין לא, פשוט תסגרו את המחשב ברגע זה ורוצו לראות. גם ככה סיימתי כבר את כל ההמלצות ;-). 

מתוך עמוד הפייסבוק The Social Dilema

שנמשיך?

אם תוך כדי קריאה חשבת לעצמך "איך לא הכרתי את הבלוג הזה קודם??" 😉 או שפשוט נהנית ובימים כאלה, זה לא מעט,

אם בתקופה הזו יותר מתמיד, את מחפשת את מנת האסקפיזם שלך,

אם את אוהבת להכיר מעצבים ויוצרים חדשים, ועסקים קטנים שינעימו את זמנך,

את בואי ותצטרפי לרשימת הדיוור של "תלתלים" עוד קצת למטה בחלונית ההרשמה. 

אשמח לשמוע מה חשבת על הפוסט, או המלצת צפיה שיש לך להוסיף כאן למטה בתגובות. 

אשמח לראות אותך גם באינסטגרם המתולתל והצבעוני שלי ואם את ממש רוצה לפרגן, אשמח ל"לייק" בעמוד הפייסבוק של "תלתלים" וזה המקום להזכיר שפרגון עושה טוב לעור הפנים ומערכת החיסון 😉