אופנה ישראלית בתלתלים

האופנה שמוצגת ב”תלתלים” מאופיינת בעיקר בכך שהיא אופנה ישראלית אמיתית, שמיוצרת כאן בארץ על ידי מעצבים מקומיים או אופנה עילית שנאספת על ידי בוטיקים מיוחדים שבוחרים את הפריטים בפינצטה. כאן תוכלי להכיר מעצבים ומעצבות מוכשרים מאין כמוהם, ולראות שהכשרונות שמאכלסים את עולם האופנה הישראלי לא נופלים מאלו של בירות האופנה הגדולות והמוכרות. 

ככה נראית עבודה עברית – תכירו את דנון תכשיטים

כשסוקרים את ההיסטוריה של תעשיית האופנה בישראל יש הרבה סיבות להיות גאים. על אף העובדה שתחילת דרכנו הפאשניסטית התאפיינה במכנסי זלמן בצבע חאקי, כובע טמבל ועוד שלל מפגעים אסתטיים שבדומה ללורד וולדמורט מספרי "הארי פוטר" הס מלהזכיר את שמם, הצלחנו בגאווה רבה להקים ולייצר...

קראו עוד

כדורי זכוכית ואסתטיקה לנשמה

בימים טרופים אלו עסוקות אני וצלמת הבית של הבלוג בעלת עדשת הזהב ורד פרקש, בחיפוש אחר בית חדש. אני מחפשת בית או דירה עם גינה קטנה שבו יוכלו ילדי ובעיקר בני הקטן לתת דרור לאנרגיות הבלתי נגמרות שלו (האלטרנטיבה היא לרכוש הליכון ולהריץ עליו את העולל אם כי יתכן שזה יביא את...

קראו עוד

מפגשים מהסוג האישי – זכרונות מתל אביב של פעם

יום קייצי אחד אי שם בשנות ה-80 בשעתם היפה ביותר של הפרמננט, כריות הכתפיים, חותלות ועגילי קליפס בצבעים זרחניים, ביליתי יום כיף עם סבתא שגרה בלוד והחליטה לקחת אותי לבקר את אחותה שאני הכרתי בשם "דודה שרה" בדירתה רחבת הידיים ברחוב רמב"ם שבאזור נחלת בנימין בתל אביב. היה חם...

קראו עוד

שרשראות צבעוניות, תחושות וגוונים

יש לפעמים מפגשים שמגיעים עם גוון מסוים. זה יכול להיות גוון אחיד, או צבעוני או ניטראלי. כשמגיע מפגש שכזה, אני יכולה תוך כדי שיחה לדמיין את הלוקשיין ואת הצבעים שיהיו ברקע של הפוסט. כזה הוא המפגש שלי עם שושן עומרד שמעצבת שרשראות צבעוניות שאותן פגשתי לראשונה בחנות אונליין...

קראו עוד

שלא יפול עליכן תיק ותיק

יש הטוענים כי העולם מתחלק לשני סוגי נשים: המכורות לנעליים והמכורות לתיקים. אולם אני סבורה, כי לא משנה לאיזה מהחלקים אתן משתייכות, כל אחת מאיתנו צריכה בארון לפחות שני זוגות נעליים (שלא לומר 20) ושני סוגי תיקים. הפעם אני כאן כדי להציג בפניכן את התיקים (ולא סתם תיקים,...

קראו עוד

שבוע האופנה 2018 – או “מה, כבר נגמר??”

כבר שנתיים שחודש מרץ הפך להיות אחד החודשים האהובים עלי, ולא, אין לזה קשר לעובדה שבמקרה חודש זה נחשב כפוצח האביב (כאילו שמתישהו היה כאן חורף... ). הסיבה היא שבשנתיים האחרונות חודש מרץ הוא החודש שבו מתקיים שבוע האופנה של תל אביב ואני מודה שכבר פעם שלישית שאני מוצאת עצמי...

קראו עוד

מלימודי משפטים לאריגה על נול וחנות במרמלדה מרקט

אתחיל בספוליר קטן: המעצבת הנהדרת שבפוסט  OMA DESIGN החליטה להעניק הנחה של 20% על כל החנות שלה במרמלדה מרקט עם קוד הקופון hila20off למשך שבועיים. ועכשיו אפשר להתחיל ;-). הפלירטוט שלי עם עולם היצירה והכתיבה ובהמשך, עולם האופנה, היה שם מאז ומתמיד. מייד כשלמדתי לכתוב,...

קראו עוד

ישראלי זה הכי, אח(ות)י – ביקור של אנה ברודי וחמש מעצבות אופנה ישראליות

לאחרונה מבלי שתכננתי מראש יצא לי לכתוב לא מעט פוסטים שמתייחסים בצורה עקיפה או ישירה ל- Girl power ולכוח נשי. זה התחיל מפוסט ה- metoo# האישי שלי, פוסט שהיה לי מאוד לא פשוט לשחרר אבל כמות התגובות המדהימות והסיפורים האחרים של נשים שהגיעו בעקבות הפוסט היו מבחינתי התגמול...

קראו עוד

נשים נשים שק של נכסים

אחד מהגילטי פלז'רס הכמוסים שלי הוא לקרוא בלוגים של נשים צעירות או צעירות ברוחן בפורטל הבלוגים של בנות (וגם בני) דור ה-Y "מה וזה" ולחזור לרגע קט לימי הרווקות התל אביביים הפרועים שלי (שנמשכו בדיוק ארבעה חודשים). השבוע נתקלתי בפוסט בשם "נשים שק של נחשים" שגרם לי אי נחת...

קראו עוד

אוצרות מן הטבע

הגברת הראשונה של עולם האופנה מדמואזל גבריאל קוקו שאנל אמרה בצדק רב כי בעוד שאופנה היא זמנית, סטייל הוא ניצחי.  מי מאיתנו לא הייתה שמחה לקבל לידיה גם היום, את תיק השאנל הקלאסי בעל הרצועה הארוכה, שרשרת פנינים שאפשר ללפף מסביב לצוואר או ג'קט טוויד קלאסי.  נוף העיצוב...

קראו עוד

משהו גדול וטוב

את הפוסט הזה אני רוצה להתחיל באמירת תודה לכם הקוראים. הפוסט הקודם שהעלתי, פוסט ה-#metoo  הפרטי שלי היה הפוסט האישי והקשה ביותר שהעלתי, וכל תהליך הכתיבה, העלאה שלו ובעיקר ההפצה שלו בפייסבוק היה מלווה באינספור ספקות וחששות מסוג ה"מה יחשבו" ו"מה יגידו" אבל מאות התגובות...

קראו עוד

אמהות ובנות

  בתור מי שאיבדה את אמה בטרם עת ובדמי ימיה, לעיתים רבות מידי אני לא יכולה שלא לתהות איך היו נראים יחסינו היום לו הייתה בחיים. באופן טבעי, הכאב הכי גדול שלי הוא העובדה שהיא לא הספיקה להכיר את שני נכדיה הנפלאים אך במקום השני והמכובד בתחרות "מה הכי עצוב לי...

קראו עוד

איך למצוא את הדיווה שבך

  לפעמים האמת צריכה להאמר: בין אם אנו רוצות בזה ובין אם לא, בכולנו מסתתרת לה דיווה קטנה שמידי פעם מגיחה החוצה לעולם, זוקפת את ראשה בגאווה רבה ומוציאה לאוויר העולם משפט, תלונה או ביקורת שיזכרו אצל קרובינו וסביבתנו לדראון עולם. ובואו נהיה כנות: לפעמים, זה מרגיש לנו...

קראו עוד

הסיפור על אמא, בת וחצובה

בזמן האחרון אני מרגישה שאני מגלה מחדש את חדוות האמהות שאם להודות על האמת, הלכה לאיבוד עם הפיכתנו למשפחה מרובת ילדים (בתרבויות רבות שניים הם הרבה). אולי זה משום שגור שכבר מלאו לו שנה ועשרה חודשים התחיל לדבר ונהיה איש קטן ובר הבנה (חלקית לפחות), אולי זה בזכות העובדה שהם...

קראו עוד

גדולות מהחיים

  אבולוציה אפנתית ילדים כידוע יכולים להיות אכזרים (בעיקר כשאינם הילדים שלך...) וכל אחד ואחת (ואפילו הקוראת האדוקה בר רפאלי ) נושאת בנפשה אי אלו צלקות שנוצרו מדברים שנאמרו בהיסח הדעת על ידי ילדים בסביבתנו הקרובה. אל חשש - אין בכוונתי להפוך את הפוסט...

קראו עוד

הלוחשת לאבנים

אי שם סביב כיתה ח' נקלעתי במקרה לחנות "אטלנטיס" ששכנה באותם ימים בדיזנגוף סנטר והייתה אחת מחנויות המיסטיקה הראשונות בתל אביב, או לפחות מהראשונות שאני הכרתי. בחנות, נחשפתי לראשונה בחיי לעולם הקריסטלים וקניתי מדריך בסיסי על תכונותיהן של אבנים וקריסטלים ואט אט התחלתי...

קראו עוד

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

כשפתחתי את הבלוג לפני כמעט 4 שנים (!) בפוסט הראשון והלא מאוד מוצלח הזה, קיוויתי מאוד שמישהו יקרא אותו. אחרי הפעלת לחץ לא פיזי אך גם לא מתון על סביבתי הקרובה שהחלה בלית ברירה לקרוא ולעקוב, קיוויתי שיתווספו להן קוראות נוספות - גם כאלה שאינן מכירות אותי ועוד העזתי לקוות...

קראו עוד

מלאכת יד

  אי שם בשנות ה-80 בבית הספר היסודי "מעיין" ביבנה, נקבע יום אחד בשבוע כיום לימודים ארוך שכלל 3 חוגי העשרה בזה אחר זה בשעות הצהריים שלאחר סיום הלימודים. השיעור הראשון היה למרבה המבוכה שיעור "כלכלת בית" שבו אם זכרוני אינו מטעני (וייתכן שהוא...

קראו עוד

לחיות בסרט

אחרי הפוסט הקודם שהפעיל לתפארת את בלוטת הדמעות אני חשה צורך ורצון להעלות את המוראל וריכוזי האדרנלין עם איזו הפקת אופנה אסקפיסטית ומושקעת, ומה יותר אסקפיסטי מאשר מלון בוטיק מעוצב בתל אביב שעולה ללילה כמחצית העלות של הגן הפרטי של זבי החותם שלי אך מסב כמובן תוחלת אושר לא...

קראו עוד

פסקול ילדות

בגיל 4 עזבנו את תל אביב (שכונת התקווה mind you. תודו שהפתעתי) ועברנו ליבנה. מאז חלפו 33 שנים ולמרות שבתור נשים ואמהות תאי הזכרון האפורים עמוסים עד אפס מקום ויותר, בשלל פרטים שנדרש מאיתנו לזכור, אני עדיין זוכרת את הלילה הראשון בבית כשעליתי בהתרגשות במדרגות לקומה השניה...

קראו עוד

חרדת ביצוע

קצת פחות מארבע שנים חלפו מהרגע ששילחתי את הפוסט הראשון בבלוג ברחבי הרשת בחשש כבד. ייתכן שתופתעו לשמוע (ואם לדייק, לקרוא), אבל עד לפני כמה שנים אפילו פייסבוק לא היה לי. בשעה שההתלהבות מהרשת הצוקרברגית הייתה בשיאה, העדפתי אני להשאר באלמוניותי המנותקת, ולכן זה לא מפתיע...

קראו עוד

Copyrighted Image

נגישות