הפריזאית

עיתונאית האופנה שלי גרוס ובעלת בלוג האופנה הכי מעורר השראה  – המלבישה, כתבה פעם שאישה צריכה ללבוש פסים לרוחב גם אם נדמה לה שזה משמין, כי פסים לרוחב ישווו לך מראה פריזאי ומי מאיתנו לא רוצה להראות כאילו נחתה היישר מבירת האופנה העולמית (ולמדקדקים עמכם הסליחה. לא מדובר פה בציטוט מדויק אלא זיכרון עמום של אישה הריונית בעיצומה של טפשת. נא להיות סלחנים).

וכשהאורים והתומים לענייני אופנה ממליצה, אין לי אלא ליישם ולעטות על עצמי את כותונת הפסים המשגעת. אז מה עוד נדרש כי לשוות לעצמי מראה של פריזאית למהדרין?

עדיים עדינים וסנדלים אלגנטיים

תיק ממותג ואם ידך אינה משגת, חיקוי מוצלח לתיק של קלואה בדיוק כמו החיקוי שלי. עוד פרט חשוב שישווה לך מראה נונשלנטי נינוח- כיסים!

אודם אדום, עדיף של חברה צרפתית מוכרת (למשל כמו זה שמתחרז עם נפאל. או אורטל. ואפילו גמל)

שמיים תכולים וסירות עם מפרסים לבנים

זר ריחני של פרחים מדוכן ציורי במרכז העיר, שמשתלב נהדר עם מניקור אדום

שיער ברישול נונשלנט (שזו מילה מעודנת לפרוע ובלתי ניתן לריסון)

שמלת הפסים המשגעת היא מהחנות של המעצבת שרה בראון, שסיפור ההכרות שלי איתה פשוט ממתין להיספר. עד שעברתי לתל אביב הרכישות התל אביביות שלי נעשו בעיקר בחנויות מרחוב שינקין ומדיזנגוף סנטר. בשנת 2005 עברתי לתל אביב לדירה מתפוררת אך נפלאה מאחורי רחוב דיזנגוף בין גורדון לבן גוריון. ביום הראשון שלי בדירה החדשה, גיליתי חנות חדשה שהייתה ממוקמת בצמוד לדירה שלי – החנות של שרה בראון. בחנות, נתקלתי לראשונה בסגנון שהארון שלי טרם הכיר וידוע בכינוי סגנון אורבני שמתאפיין בקווים נקיים, גזרות מיוחדות ובדים איכותיים – בקיצור ההפך מכל מה שלבשתי עד אז. בחנות קניתי חולצת מעטפת מבד סגלגל מעט שקוף ורך להפליא. הרגשתי כמו תל אביבית אמיתית. כמו שאתם יודעים תל אביבית אני כבר מזמן לא, אבל זאת לא סיבה להפסיק ולצרוך אופנה תל אביבית ואת השמלה קניתי במכירת סוף עונה כשהתחלתי לחפש תלבושות להכניס בהן את הבטן ההולכת וגדלה. 
השרשרת של קרן וולף מהימים שעוד לא הייתה לה חנות אלא רק דוכן קטן בדיזנגוף סנטר והסנדלים של יונייטד ניוד שמככבים פה ה-מ-ו-ן ובצדק. 
תודה לטלי על עוד יום כיפי ועל התמונות המקסימות. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *